קסם בלתי מתכלה: מה הופך את הכבש השישה עשר ליצירת מופת?

התכוננו לכך במשך שבוע. אמי ווידאה עם כל המשפחה שאנחנו מפנים מקום בלו״ז שלנו להופעת האיחוד של הכבש השישה עשר. זאת לא הייתה בקשה - זאת הייתה פקודה: אסור לפספס את המופע הזה. בבוקר שבו נפתחה האפשרות להזמנת הכרטיסים, היא ישבה מול הלפטופ וניסתה לתפוס מקום - אך עד שלא הספיקה להקליק על מושב אחד, הוא נחטף. פנתה למושב אחר - גם הוא נחטף. ככה, בתוך רגעים ספורים, אזלו כל הכרטיסים למופע. בלתי נתפס! מהו הסוד בהרכב של הכבש השישה עשר שהצליח לחדור בעוצמה כזו לתודעה של ילדים ומבוגרים כאחד? איזו גדולה טמונה ביצירה הזו, שמאפשרת לה לסחוף קהל ולמלא אולמות תוך דקות – אפילו עשורים אחרי שירדה מהבמה?

אמפתיה בראי היצירה

אחת התכונות שהפכו את הכבש השישה עשר ליצירת מופת היא היכולת הנדירה של יהונתן גפן, יוני רכטר והאמנים הנוספים להרכיב שירים שמדברים לילדים בשפתם. הם ראו את העולם מנקודת המבט של ילד, בנו דמויות ותחושות שמזכירות לכל אחד – ילד או מבוגר – איך זה להרגיש קטן בעולם גדול.  אפשר לחוש ביצירה הזאת כבוד לילדים והערכה לדמיון חסר הגבולות שלהם. כאשר אתה מתבונן בילדים בגובה העיניים - גם הם מעריכים אותך וגדלים להיות קהל מעריצים נאמן.

רבי נחמן מברסלב מביע את הרעיון הזה באמצעות סיפור קצר  אודות בן מלך שהשתגע והחליט שהוא הינדיק (תרנגול הודו), התישב עירום מתחת לשולחן ואכל שם פירורים. אף רופא לא הצליח לרפאו עד שהגיע חכם אחד, ישב איתו מתחת לשולחן ואמר לו שגם הוא הינדיק. לאט לאט הרגיל אותו שאפשר להיות הינדיק ועדיין להתנהג כבן אדם, כפי שכותב רבי נחמן: "ואחר-כן אמר לו: אתה חושב, שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן?! יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן! וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי״. קל לדמיין את תגובת הרופאים בסיפורו של רבי נחמן, כשנתקלו לראשונה בבן המלך שהתנהג כעוף הודו. קרוב לוודאי שהם נרתעו, ואולי אף לגלגו או צחקו – וזאת בדיוק הסיבה לכישלונם. לעומתם, החכם הבין שרק שיח אמיתי יכול לרפא את בן המלך, ושיח כזה דורש גישה שווה ומכבדת – ללא שמץ של התנשאות.

פשטות מורכבת

שירים לילדים נוטים להסתפק בשפה שטחית ובמוזיקה פשוטה. הכבש השישה עשר מצטיין בכך שהוא מצליח להיות פשוט ומורכב באותה נשימה. קחו לדוגמא את: ״היי, אני כבר לא תינוק״. השיר מבטא תחושות שהילד לא תמיד יודע להגדיר אותן, אך הן תמיד מקננות בו בסתר - הרצון לגדול ולהיות חופשי ובשליטה. היצירה מצליחה לגעת ברגש של ילדים, ומבוגרים שמבינים את המשמעות האמיתית שמאחוריה - לא יכולים שלא להתמוגג מהנאה. או אם ניקח את: "איך שיר נולד? / כמו תינוק/ בהתחלה זה כואב/ אחר כך יוצא החוצה וכולם שמחים/ ופתאום איזה יופי/ הוא הולך לבד״ נראה דוגמה נפלאה לדו-משמעות שמעוגנת במילים פשוטות אך רבות-עוצמה. עבור הילד, הדימוי הציורי מעורר את הדמיון ומאפשר לו לראות את השיר כישות חיה, שנולדת וצומחת. עבור המבוגר, הטקסט חושף רבדים עמוקים יותר – תהליך היצירה על כל שלביו: הכאב הראשוני, ההתגברות, השמחה שבפריצת הדרך, ולבסוף, היופי והסיפוק כשהיצירה עומדת בזכות עצמה.

 מורכבות בתוך פשטות ושכבות רעיוניות שונות - אלו הן תכונות שמאפשרות לקטע כתוב לגעת לעומק בקהל רב ומגוון, כך אדם פוגש את הכתוב מהגובה שבו הוא מתבונן. זאת היא, בעצם, נקודת המבט שמבעדה חכמת היהדות מתבוננת על התורה והתנ״ך. על פי חכמת היהדות, התורה איננה רק תיעוד היסטורי של אירועים שאכן התרחשו, אלא הרבה מעבר לכך. היא נועדה לגעת באנשים – לעורר תובנות, להעניק השראה, להעצים את הקוראים בכוחות חדשים ולספק להם כלים לשנות את חייהם לטובה. באופן עקרוני התורה מחולקת לארבעה רבדים: פשט, רמז, דרש וסוד. אולם בכל רובד ורובד יש קשת אינסופית של פרשנויות, שכל אחת מהן פוגשת את האדם שמתבונן בה במקום נפשי אחר. אי אפשר ואין בכוונתי להשוות בין העומק של התורה לעומק של אלבום שירי ילדים כמו הכבש השישה עשר - אך כן ניתן להבחין בשני מפתחות מרכזיים להצלחתה של אמנות רוחנית: היכולת לפנות אל הקורא או המאזין בגובה העיניים, תוך יצירת חיבור אישי ואמיתי, והיכולת להטעין את המילים במשמעויות רבות ורבדים רוחניים עמוקים, המאפשרים לכל אדם למצוא בה את מה שמדבר אליו באופן ייחודי.

אכן, מופעי האיחוד של הכבש השישה עשר נותנים לנו הזדמנות לשוב ולהתחבר למקום שבו המילים, הצלילים והתחושות מדברים בגובה העיניים ונוגעים בנו עמוק. אולי זו הסיבה שהכרטיסים נחטפו במהירות שיא – כי ביצירה הזו יש משהו שחורג מעבר לדורות ולגילאים. היא מצליחה להחזיר אותנו, ולו לרגע, לתחושת הפשטות העמוקה שכולנו מחפשים – תחושה שחיה ומבעבעת גם אחרי יותר מעשרים שנה.