למה אני תמיד נופל בראיונות עבודה?

שאלה:

אני מחפש עבודה כבר חצי שנה, מגיע לשלב ראיון עבודה, ושם זה נופל. אני דווקא מתכונן היטב, מגיע בזמן, קוד לבוש, הכל "כמו בספר". נכון שאני מתרגש, לפעמים קצת מבולבל או לא לגמרי מרוכז כדי להשיב נכון, אבל אני מניח שזה קורה לכולם. ספגתי דחיה אחרי ריאיונות כבר עשרות פעמים, ללא הגזמה. מה יכול להיות כל כך לא בסדר בראיונות שלי?

תשובה:

זו שאלה קשה לגבי כל פגישה משמעותית בחיים. האם יש לזה נוסחה? בא ננסה לקבל עצה מ... התנ"ך, כן, מספר בראשית. אמנם לא היו אז ראיונות עבודה כמו שלנו, אבל היו שם בהחלט מפגשים חשובים ומכריעים. בפרשת השבוע, וישלח, יעקב מתכונן לפגישה גורלית מאד עם אחיו הזועם, זה שממנו הוא ברח לפני 20 שנה, כדי שלא יהרוג אותו. יעקב חולם לחזור סוף סוף לבית הוריו בשלום, לחיות עם אחיו בשלווה, אולי עוד יספיק לפגוש את הוריו הזקנים בחיים. האם זה יצליח? הוא שולח שליחים, מכין מידע, והנתונים לא טובים. אז למה הוא ממשיך להתקדם לקראת הפגישה? כי הוא הגיע למסקנה שאין ברירה והם חייבים להיפגש, ויהי מה.

תובנה מס' 1: אתה לא הולך לעוד 17 ראיונות, אתה חייב להצליח בראיון הזה, ויהי מה! זו התודעה שאתה חייב להגיע איתה. שכח שהיו לך כבר עשרות ראיונות. זה הראיון הלוקח!

יעקב מעבד את המידע המדאיג שהוא מקבל מה''מודיעין'' שלו. ולמרות זאת, התמונה לא לגמרי ברורה לו, היא אינה חד משמעית. הוא סבור אפשר לפרש אותה גם אחרת. ואולי הוא מעוות את קריאת מפת המציאות לטובת החלום שלו? אולי, הוא לא יכול לדעת, ולכן הוא מתכונן לפגישה בכמה תרחישים, הפוכים האחד מהשני. רש"י אומר (בראשית ל"ב, ט') שהוא התכונן למפגש עם אווירה מפויסת מאד, עם מתנות נאות, מצד אחד, ועם אווירה לוחמנית מאד, מצד שני.

תובנה מס' 2: אינך יכול לדעת את מהלך הפגישה ומאיפה תבוא ההפתעה. אתה צריך להתכונן לכמה תרחישים, שונים מאד זה מזה.

יעקב מעביר את כל משפחתו הגדולה, עם הציוד הרב שלהם, את מעבר יבוק, לקראת הפגישה עם עשו. אחרי שעברו את הנחל, הוא האחרון שנותר. חושך מוחלט מסביב, והוא פתאום מרגיש שנמצא לידו אדם שנאבק עמו. מה עובר בראשו? מיהו האיש? למי יש ענין להיאבק בו? סתם שודד? ואולי זהו עשו בעצמו, התסריט הכי לא צפוי? התורה אומרת את הדברים בקיצור נמרץ: 'ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר'. האיש לא מצליח להכריע את יעקב, והוא מבקש ממנו שישחרר אותו כי עלה כבר השחר. יעקב משחרר אותו רק אחרי שהוא מסכים לברך את יעקב. אגב, המאבק בין יעקב ועשו היה על הברכה, מי ראוי לברכת האב.

הגמרא (במסכת חולין דף צ"א) מסבירה שהאיש הזה הוא דמות ווירטואלית, מלאך, נציגו הרוחני של עשו. לכל אדם ולכל עם יש מקבילה רוחנית, הווייה רוחנית ייחודית, ה"נשמה" שלו. כלומר, גם זה חלק מההכנה לפגישה, המפגש המקדים, "חזרה גנרלית" לקראת הפגישה. איך הוא נראה? יש בגמרא מי שאומר "כתלמיד חכם נדמה לו", דומה ליעקב עצמו. ויש מי שאומר: "כעובד כוכבים נדמה לו", הכי לא דומה ליעקב. ואולי כוונת הגמרא להגיד שכל התרחישים ההפוכים היו שם!

אבל הרי החזרה הייתה לגמרי שונה מאשר מה שקרה למעשה! אז היא הייתה מיותרת ולא יעילה? הרי סיפור המפגש בפועל היה הפוך לגמרי ממפגש לוחמני של מאבק! - 'וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צוואריו ויישקהו ויבכו' (בראשית ל"ג,ד').

הפסוקים באים ללמד אותנו שהיא הייתה מאד יעילה! שהפגישה עצמה לעולם לא תדמה לחזרה לקראתה. במפגש אנושי יש תמיד הפתעות. כשעשית חזרה על תסריט אחד, השתחררת, אתה מגיע מוכן. אולי הלחץ שאתה משדר מריבוי האפשרויות, מההפתעה שבמפגש, הוא בעוכריך.

תובנה מס' 3: שום דבר לא יפתיע אותי, לא יבלבל אותי! אני מוכן לכל אפשרות, גם אם היא לא תדמה לסימולציות שהכנתי. אני יודע שמה שיקרה בפועל לא ידמה לעולם לצפי, אבל זה לא מפריע לי!

ונקודה חשובה שנמצאת בפסוקים אלה ובמקומות רבים: המפגש אינו המקום להתכונן בו. אל המפגש אתה מגיע רגוע לגמרי. נגמרו ההכנות! תתבונן בספורטאי, באתלט, שקופץ קפיצה לגובה, למשל. הרגע הקובע אינו בקפיצה אלא בדקה שלפניה, בריכוז, במיקוד הנפשי לקראת הקפיצה. זהו הזמן והמקום לעבודה!

תובנה מס' 4: בראיון אתה כבר מוכן! לא יעזור שתחשוב, שתנסה, שתפעל, ואין בכך צורך. אתה כבר אחרי! אתה פסיבי, במידה רבה! אתה כבר בשלב הקציר, בקטיף פירות ההכנה.

מניסיוני כמוסיקאי, כשאני רואה אמן או מרצה עולה לבמה, אני רואה אם הוא עסוק במעמד, בחרדת הקהל, בטכניקה, במה יחשבו עליו, או אם הוא שקוע בתוכן עצמו. אני רואה אם הוא עלה בתודעה שהוא סיים את כל ההכנות, או שגם על הבמה הוא עדיין ממשיך להתכונן... אמן גדול סיים את כל ההכנות קודם, והקהל מרגיש את זה גם בלי לדעת להגדיר. אולי המראיינים שלך עד כה ראו אותך בשלב ההכנה.

תלמידה שלי התקשתה, כמוך, בראיונות. היא מוכשרת בטירוף, ולמרות זאת לא עברה ראיונות, והתסכול הקרין לראיונות הבאים. אחרי הראיון שבעקבותיו היא התקבלה לעבודה בתנאים טובים יותר משביקשה, שאלתי אותה מה בדיוק היא עשתה שונה. היא סיפרה שהיא הגיעה כחצי שעה לפני הראיון, ישבה בלובי של בנין המשרדים, ועשתה שם עם עצמה את החזרה הגנרלית. היא הצליחה להשתכנע לגמרי בכך שהמשרה שייכת לה, ואחרי ההכנה הזאת הרגישה שזהו, החלק שלה נגמר, זה כבר מאחוריה. היא נכנסה ברוגע מוחלט, בענייניות, וכשהגיעו לשלב שיח השכר, היה לה האומץ לדרוש שכר גבוה במיוחד. שאל אותה המראיין: "את יודעת שזה שכר גבוה מהמקובל". היא ענתה: "נכון, אבל תוך זמן קצר אתה תשתכנע שכל שקל בשכר הזה שווה לך, כי אתה תקבל עבודה ברמה מקצועית הכי גבוהה שיש!". אי אפשר "להעתיק" סגנונות, תצטרך להיות אתה עצמך, אבל זוהי עצת פרשת השבוע שלנו: כל ההכנות נגמרו לפני הראיון!