שינוי היסטורי בגבול סוריה: הדרוזים רוצים להיות חלק מישראל

בסרטון יוצא דופן שפורסם לאחרונה, תושבי הכפר חדר שבסוריה הביעו רצון להשתייך למדינת ישראל. מה אפשר ללמוד מכך?

האירועים במזרח התיכון מתגלגלים כמו כדור שלג וכל יום מפתיע מחדש. הפעם, בעקבות התמוטטות משטר של אסד וכניסת צה״ל לרמת הגולן הסורי - תושבי הכפר הדרוזי חדר, שלא נמצא בשליטת צה״ל, שלחו סרטון ובו בקשה יוצאת דופן להיות בחסות של מדינת ישראל.

ההיסטוריה העולמית ידעה מקרים רבים שבהם אזורים ספציפיים בארצות מסוימות ביקשו להתנתק מן המדינה שבה הם נמצאים ולהסתפח למדינות אחרות. בתוך קטלוניה היו עימותים רבים האם להילחם על עצמאותה או להישאר תחת שלטון ספרד. אירלנד נקרעה בין חזון של חירות לבין זיקתה לבריטניה. גם אחת הסיבות למה שמתחולל היום באוקראינה, היא שישנם תושבים באוקראינה שמזדהים עם השלטון הרוסי והיו רוצים להחזיר את אוקראינה לחסותה. אולם, בניגוד למקומות הללו, תושבי חדר מבקשים ברוב מובהק, כמעט פה אחד, לחבור לישראל. מה גורם להם להעדיף זאת, למרות העוינות שחשו כלפינו ואף ביטאו אותה לאורך השנים?

כדי להבין, צריך להקשיב טוב למה שנאמר בסרטון. דובר מטעם תושבי חדר הכריז: ״אנחנו רוצים להיות מסופחים לגולן הישראלי כדי לשמר את הכבוד שלנו... זה נוגע לכל הכפרים סביב, כי גורל חדר הוא הגורל של כל האזור. אנחנו מבקשים להצטרף לאנשינו בגולן ולחיות בחופש ובכבוד״. דבריו אינם נובעים מאהבת ישראל, אלא משיקול ריאלי בסיסי: הרצון להבטיח את ביטחונם האישי ואת דרך חייהם הייחודית. על פי האסלאם הדרוזים נחשבים כופרים. לכן, כל עוד המיעוט העלווי החזיק בשלטון, הדרוזים נהנו ממידה מסוימת של הגנה. אך כעת, עם התחזקותם של כוחות סוניים קיצוניים באזור, הדרוזים חשים מאוימים יותר מאי פעם. כשהם מביטים על הדרוזים החיים בישראל, הדרוזים בחדר מזהים ברית ממשית המבוססת על כבוד הדדי. במשך שנים, הדרוזים בישראל חיו כשווים תחת מערכת של חובות וזכויות משותפות, וכל הצדדים יצאו נשכרים מכך. פתאום הם מבינים שהחזון הזה אפשרי גם עבורם.

האטרקטיביות של עם ישראל בעיני הדרוזים בסוריה איננה רק תוצר של נסיבות פוליטיות – היא נובעת מתפיסה עמוקה בחכמת היהדות. בניגוד לנצרות ולאיסלאם, היהדות מעולם לא שאפה לכפות את דרך החיים שלה על עמים אחרים או להפוך את העולם כולו ליהודי. החזון של חכמת היהדות הוא חזון לאומי – עולם שבו עמים שונים חיים בהרמוניה תוך שמירה על ייחודם. רעיון זה בא לידי ביטוי כבר בנדודיהם במדבר, כאשר בני ישראל עמדו לפני כניסתם לארץ כנען. בבואם מכיוון מצרים, הם יכלו להיכנס לארץ הרבה יותר מהר דרך רכס ההרים שבין מפרץ אילת לים המלח – מקום המכונה בתורה ״הר שעיר״.  אולם, כאשר הם מתכוונים לעשות זאת,  אלוהים מצווה עליהם ללכת בדרך ארוכה יותר ולהיכנס מכיוון צפון – בטענה שאין להם זכות לדרוך שם: ״...פנוּ לָכֶם, צָפֹנָה. וְאֶת-הָעָם, צַו לֵאמֹר, אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי-עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר; וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. אַל-תִּתְגָּרוּ בָם--כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל:  כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר״.

במילים פשוטות, עם ישראל אינו העם היחיד שקיבל הבטחות וזכויות מאלוהים. גם עמים אחרים זכאים לנהל את אורח חייהם הייחודי בעצמאות, ואין לנו זכות לכפות עליהם את דרכנו. חזון זה מתפתח בנבואת זכריה:״וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל-הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ ה׳ צְבָאוֹת, וְלָחֹג, אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת״. לפי נבואה זו, לא די בכבוד הדדי – יש צורך גם בשיתוף פעולה אמיתי. עם ישראל מכיר בדרכם הייחודית של העמים השונים, אך מצפה מהם לעמוד בכללים מוסריים בסיסיים כמו איסור רצח, גניבה ושמירה על הערכים המגולמים ב״שבע מצוות בני נח״ שהעולם כולו מחויב בהם לפי חכמת היהדות. אלו הם יסודות אוניברסליים, שבלעדיהם שותפות אינה אפשרית. אך ברגע שמושגת הסכמה על עקרונות אלו, כל עם יכול לתרום את ייחודו לטובת הכלל. אפשר להשוות זאת להרמוניה מוזיקלית: דמיינו יצירה שבה כולם מנגנים את אותו הצליל – איזו מוזיקה משעממת וחסרת חיים תיווצר! אבל כשכל כלי מביא את הצליל הייחודי שלו תוך התחשבות בכלים האחרים, נוצרת הרמוניה מרגשת ונוגעת ללב. חג הסוכות, שבו מתפללים על הגשם – סמל החיים, הצמיחה והשפע – מבטא את הרעיון הזה. לפי החזון של זכריה, ביום זה יבואו עמים מכל קצוות תבל לבקר בירושלים, כל אחד עם תרומתו הייחודית. רק בשיתוף פעולה כזה, המבוסס על ערכים משותפים והכרת הייחוד של כל עם, יוכל הטוב בעולם לשגשג. בלעדי ההרמוניה הזו, הברכה תהיה חסרה.

בסופו של דבר, הדרוזים בסוריה מזהים את התפיסה הזו, המושרשת עמוק ב-DNA של התרבות הישראלית, ורואים בה הזדמנות לשמור על אורח חייהם בשגשוג ובשלווה. אמנם שינויים כאלה דורשים זמן, ועמים לומדים בהדרגה, אך מי יודע? אולי צעד אחר צעד, המזרח התיכון יפנים את המסר ויפתח את הדלת למציאות חדשה.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תוכן חם שלא כדאי לפספס

חדש ב-VLU PLAY
{{ item.duration_text }}