מה עושים עם שכנים שחוסמים לנו את הרכב וזורקים סיגריות לחצר שלנו?

לפני כחודשיים עברנו לגור בבניין בתוך שכונה בעיר, אחרי שגרנו במשך ארבע שנים בבית פרטי במושב. אמנם הבית שלנו היה בית מחולק וחלקנו אותו עם שכן נוסף, אבל לא היו לנו יותר מדי מפגשים והתמודדויות מיוחדות עם השכנים. עכשיו הסיפור לגמרי שונה. לפעמים קורה שאיזה שכן או אורח של שכן חונה במקום בעייתי שחוסם לי את הכניסה והיציאה מהחנייה שלי. לפעמים נזרק לו איזה בדל של סיגריה לגינה שלנו שנמצאת בקרקע ועל הדרך הוא גם שורף חלק מהדשא הסינטטי. פתאום אנחנו נאלצים להתמודד עם מפגשים שונים ולא תמיד כל כך נעימים עם השכנים.

״מעניין מה היהדות אומרת ומדריכה בהקשר הזה?״ חשבתי לעצמי בכל פעם שזה קרה. בפעם הראשונה שמישהו עמד וחסם לי את הרכב בחנייה, חשבתי על דברי חז״ל שהדריכו אותנו לשפוט לכף זכות את האחר. אז המתנתי בסבלנות שמישהו יבוא להזיז את הרכב וגם כתבתי הודעה נחמדה בקבוצת הוואטסאפ של הבניין: ״היי, מישהו חוסם אותי. אפשר לבוא להזיז את הרכב?״. בפעמים הבאות שזה קרה כבר לא מצאתי בלבי את היכולת לשפוט לכף זכות ופניתי למשטרה שתתקשר לבעל הרכב שיזיז אותו, בנוסף למכתב אהבה שהשארתי לרכב החוסם על השמשה שלו.

כך קרה גם עם בדלי הסיגריות שמצאתי בגינה. בפעם הראשונה לא אמרתי שום דבר. בפעם השנייה, כשראיתי חור בדשא הסינטטי, התעצבנתי ושלחתי הודעה בקבוצה של הבניין: ״נא לא לזרוק לנו בדלי סיגריות לגינה! מעבר לזה שזה דוחה, זה גם מסוכן מאוד וזה שורף לנו את הדשא״. האם הטקטיקה המתנצחת שלי הכריעה את השכנים החצופים וגרמה להם להפסיק עם ההתנהגות הבעייתית? רק הזמן יגיד… אבל אני נשארתי עם שאלות גדולות יותר, כמו : מה השיעור שאני יכולה ללמוד מהמקרים האלו? איך לייצר יחסי שכנות טובים ונעימים כל זמן שאין לי כוונה לעבור לגור לבדי במקום מבודד? ומה חכמת היהדות אומרת בהקשר לכל אלו?

לפני כמה ימים מצאתי מאמר שמציג עצות מה״פלא יועץ״ בהקשר לשכנות טובה. אחת העצות הייתה קשורה מלכתחילה לאופן בו הבית בנוי והדריכה להשתדל שהחצרות והפתחים של הבית לא יהיו קרובים מדי וחשופים מדי זה לזה וכך, בזכות המרחק והשמירה על הפרטיות, תתאפשר גם שכנות טובה. מאחר ואין לנו הרבה מה לעשות כרגע בהקשר הזה, המשכתי לעצה הבאה שבה הוא מדריך: "..שישתמר כל אחד משכנו, שכבר אמרו כל אדם, 'הוי חושדן כלסטים ומכבדן כריש גלותא'״. כלומר, באופן גלוי, יש להשתדל לכבד, לחייך ולהסביר פנים לשכן ואף להשתדל לעזור ולדרוש בשלומו אם וכאשר מתאפשר. אבל בלבבנו, עלינו גם לשמור מקום של חשד ואי מתן אמון מלא ולא לקבל בברכה כל התנהגות או חציית גבול באשר היא.

בשבוע שעבר קיבלנו ביקור מהדייר הקודם בדירה. הוא בא לקחת את הדואר שלו שהגיע אלינו לתיבה ומצא שם גם מכתב שלנו. כשהוא נכנס לתת לנו אותו, שאלתי אותו אם גם הוא והמשפחה שלו היו מתמודדים לפעמים עם חסימת הרכב בחנייה ובדלי סיגריות בחצר, והוא ענה לי בנועם: ״לפעמים כן. אבל בסך הכל זו שכונה טובה ושקטה. כשהייתה איזו בעייה, לרוב, זה היה קשור לשכן מקומה ראשונה שאוהב לארח והאורחים שלו לפעמים עושים מה שבא להם… אז פעם אחת דפקתי לו בדלת, הוא הזמין אותי לשבת איתו ואפילו שתינו יחד כוסית, ודיברנו בנחת על הכל. בדרך כלל, זה עזר״.

מילותיו של הבחור הזה עזרו לי לחבר ביחד את כל העצות והמסרים שחיפשתי בהקשר לשכנות טובה. מצד אחד, הוא אכן שפט לכף זכות את השכן, את השכנים ואת השכונה כולה והסתכל על המציאות בעין טובה: ״זו שכונה טובה ושקטה״, הוא אמר. כשאדם מתייג את הסביבה שלו בתור משהו טוב וחיובי, הוא גם ימצא לכך הוכחות מוחשיות במציאות ויש סיכוי סביר שכך הוא יחווה אותה. מצד שני, הוא גם ידע לשים את הגבול כאשר איזה שכן חצה אותו אבל גם כשהוא ניגש לעשות זאת, הוא עשה את זה בסבר פנים יפות. הוא לא ניגש למלחמה והתנצחות, אלא דפק בדלת במטרה לדבר ולהסביר איך הוא חווה את המצב מהצד שלו. לרוב, כשאדם ניגש בצורה כזו אל הצד השני, הוא גם יקבל מענה דומה.

זה לימד אותי ש״לשדון לכף זכות״ את השכנים, לא אומר שאאפשר להם להתנהג בצורה שמפריעה לי או מסכנת אותי ואת ביתי, אלא שגם כאשר אגש לשיחה, כשאכתוב הודעה בקבוצת הוואטסאפ של הבניין או אפילו כשאפנה למשטרה, אעשה זאת עם מידה של ראיית הטוב בלב שלי ואזכיר לעצמי שהדבר החשוב ביותר הוא השלום. השלום בתוכי והשלום עם סביבתי.