אחותי הקטנה מתחתנת, ואני מקנאה בה נורא

שאלה:

אחותי מתחתנת! אחותי היחידה והאהובה. כשהיא בישרה לי על ההתקדמות לכיוון חתונה, שמחתי מאד, אבל, לא נעים להגיד, היה לי גם איזה גוש בגרון. אחותי קטנה ממני בשש שנים, ובליבי שאלתי את עצמי: למה אני לא? א-להים, עברתי כל כך הרבה, בכל העולם אין לך בחור מתאים בשבילי? לא יפה לקנא, אבל אני מודה שאני מקנאת. איך מתגברים על הרגש הקטנוני הזה? למה אני לא יכולה פשוט להיות בשמחתה לגמרי, לפרגן לה בלב שלם ונקי?

תשובה:

 כל טרנד ואופנה מבוססים למעשה על קנאה. המותגים חיים מתכונת הקנאה. במדרש (שוחר טוב על תהילים ל"ז) נאמר, שא-להים מעודד את האדם להשתמש במידת הקנאה. כיצד? יש שם תיאור מפגש בין אברהם אבינו לבין שם בן נח, מפליטי תיבת נח. אברהם, איש החסד והנתינה, שואל את שם: "כיצד יצאתם מן התיבה?" כלומר, באיזו זכות ניצלתם אתם מהכלא הנורא של שנה בתוך תיבה, בזמן המבול, כשהעולם כולו חרב? "אמר לו: בצדקה שהיינו עושים שם. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה, וכי עניים היו שם? והלוא לא היו שם אלא נח ובניו, ועם מי הייתם עושים צדקה? אמר לו: עם בהמות חיות ועופות. לא היינו ישנים, אלא היינו נותנים לפני זה ולפני זה לאכול ולשתות... ואותה שעה אמר אברהם: ומה אלו, אילולי צדקה שעשו עם בהמה חיה ועוף – לא היו יוצאים מן התיבה. וכיון שעשו צדקה – יצאו. אף אני אעשה צדקה עם בני אדם, שהם בצלמו של אלוהינו, על אחת כמה וכמה! אותה שעה 'ויטע אשל בבאר שבע' (בראשית כ"א, ל"ג) ראשי תיבות: אכילה, שתיה, לויה (או לינה)". כלומר, אנשי הדרום הנפלאים לא המציאו את רעיון האוהל הפתוח. אברהם אבינו פותח אוהל בבאר שבע, ומזמין אליו את כולם, מסעדת חינם לכל עוברי הדרכים. המדרש אומר שכל הפרויקט הזה של אברהם אבינו נולד מקנאה בפרויקטורים אחרים – נח ובניו.  

הספר "אורחות צדיקים" נדפס לראשונה בשנת שמ"א,1581, ועוסק במידות הנפש ותכונותיה. שם ב"שער הקנאה"(י"ד) מוסבר הרעיון כך: "שאילולי הקנאה – אין העולם מתקיים. לפי שאין אדם נוטע כרם, ואין אדם נושא אישה, ואין אדם בונה בית. כי כל אלו העניינים באים מחמת שאדם מקנא בחברו. אם יבנה בית – גם אחר ישים דעתו לעשות כן. וכן לעניין אישה, כל אחד מקנא בחברו...".

מאידך, כל מקורות היהדות מלאים באמירות קשות מאד על הקנאה. בפרקי אבות (ד', כ"א) נאמר שהקנאה מוציאה את האדם מן העולם. היא פוגעת קודם כל במקנא. באותו ספר, "אורחות צדיקים", מובא משל על חמדן וקנאי, שאמר להם המלך: אחד מכם יבקש ממני משהו, כל מה שהוא רוצה אעשה, ולשני אתן כפליים. הקנאי לא רצה להתחיל, בגלל הקנאה בכפל של חברו. החמדן גם הוא לא רצה להתחיל, כי חמד גם את חלקו וגם את חלק חברו. מה יהיה? אם אף אחד לא יתחיל, שניהם יפסידו את המתנה. לחץ החמדן על הקנאי לבקש ראשון, עד שהסכים. ומה ביקש הקנאי מהמלך? שיוציא לו עין אחת, לעצמו, ואז יצטרך להוציא לחמדן את שתי עיניו...

זה תיאור הדינמיקה הפנימית של הקנאה. מידת הקנאה מכילה את כל הרוע של צרות העין, השקר הפנימי, וחוסר הבטחון העצמי, עד שכל מה שחשוב לה הוא השלילה. היא יותר תכונת מוות מאשר תכונת חיים. "ורקב עצמות קנאה", כתוב בספר משלי (י"ד, ל'). כלומר, החומר שמרקיב את העצמות אחרי המוות, הוא הקנאה שהייתה לאדם בחייו. זהו סם המוות שמתחיל להורג את האדם כבר בחייו.

אז קנאה היא סם חיים או סם מוות? איך מיישבים את הסתירה הזאת?

את אומרת שהקנאה רעה, אבל שהיא קיימת בך. אז מה תעשי? תמחקי אותה? המדרש מציע לך לא למחוק אותה, אלא להיפך, להפיק ממנה אנרגיית עשיה!

כאשר המוטיבציה הבסיסית נובעת מקנאה, היא שייכת לצד השנאה בנפש, ולא לצד האהבה. אבל הרי פתחת את שאלתך בכך שהיא אחותך האהובה, ואם כן, ברור שזו לא הקנאה הזאת. המדרש מציע לך במקום לריב עם עצמך, להשתמש בקנאה הזאת כאנרגיה יוצרת, דוחפת, מקדמת. איך תשתמשי בתכונה הרעה הזאת לטובה? בעניין הזה, למשל, כשאת לא מתקדמת לקראת חתונה, הרי זה גם בגלל דחיינות, כנראה, ופחדים למיניהם, ובגלל טראומות מהעבר, כידוע. אם כבר הזכרת את א-להים, אז אולי הוא סידר לך כמה ליטרים של דלק חינם למנוע לתקופה הקרובה. האם לא תנצלי את זה ותלכי מהר למלא מיכל שייתן לך להתגבר על כל המעכבים האלה, ולהתגבר על המבוכות ואי-הנעימויות שבתהליך החיפוש ? אולי זו הדרך שלו לגרום לך למצוא את האיש שלך, סוף סוף!

הגמרא (במסכת בבא בתרא דף ט"ז) מספרת על מישהי שלקחה את כל זה צעד נוסף קדימה. מסופר על שתי נשים בתנ"ך, בתחילת ספר שמואל א' (פרק א'), חנה ופנינה. לפנינה היו ילדים, לחנה לא. רמוז בתנ"ך שפנינה הייתה מכעיסה את חנה, לועגת לה על עקרותה. הגמרא מרחיבה את זה ואומרת שפנינה הייתה אומרת לה: מה בישלת היום לילדים שלך? איזה בגד את קונה לבן שלך לחג? זוהי הונאה נוראה. איך היא עשתה דבר כזה? הגמרא אומרת שהיא רצתה לעורר את חנה לפעולה. היא רואה את חנה מתנהלת בעצלות אל מול מצבה, והיא חושבת שהיא תעורר בה קנאה, שתתן לה כוח רצון ותוביל אותה למעשה. אכן כך היה, והיא נפקדה בבן. המעשה שלה היה רע, גם אם כוונתה הייתה לטובה, כי לעורר קנאה אצל אחרים זה פסול. אבל להשתמש בקנאה שבתוכך לדברים טובים, להפיק אנרגיה  לפעולה יוצרת, זו הקנאה הטובה. אין לזה כל קשר, כמובן, לתמיכה באחותך, ולשמחה שתביעי כלפיה. שם המבחן לגדלות הנפש שלך. מזל טוב לה, ומזל טוב בקרוב לך.