התנצלות ללא אחריות: על המטוס מאזרבייג׳ן שהתרסק מעל רוסיה

מטוס נוסעים של אזרבייג׳ן איירליינס התרסק מעל השטח האווירי של רוסיה, בתוכו מצאו את מותם 67 אנשים. לאחר שאזרבייג׳ן הצהירו שהמטוס התרסק כתוצאה מטיל של ההגנה האווירית הרוסית, העיניים הופנו לפוטין. בהתאם למציאות המנהיגותית העולמית, שלצערנו חדלה להפתיע, פוטין הביע התנצלות על התקרית הטראגית אך נמנע מלקחת אחריות או להכיר באשמה. האירוע הזה שב ומעלה שאלות נוקבות על מנהיגות, אמת והמשמעות של סליחה. האם בעידן שבו ציניות ומניפולציות הן לחם חוק ביחסים פוליטיים – הן בתוך מדינות והן ביניהן – נותר מקום לערך נדיר ועמוק כמו סליחה כנה?

סיפורם של יוסף ואחיו מלמד על המשמעות האמיתית של סליחה

סיפורו של יוסף הוא אחד הרגעים האנושיים והמוסריים המרגשים ביותר בתורה. יוסף, שהושלך על ידי אחיו לבור ונמכר לעבדות, עובר מסלול חיים מטלטל. מהימים שבהם היה נער אהוב ומושא לקנאת האחים הוא מוצא את עצמו מדרדר לעבדות במצרים, משם לבית הכלא, ובדרך נס הוא מצליח לפתור לפרעה את החלומות וכתוצאה מכך להתרומם למעמד של הסמכות השנייה הכי חזקה במצרים אחרי פרעה. הזמן עובר, ועמו הגלגל מסתובב – והנה, רעב גדול פקד את העולם העתיק ואילץ את אחיו של יוסף לרדת למצרים כדי לקנות אוכל. באותם רגעים, כשהם ניצבים בפניו ומתחננים לאוכל – מבלי לזהות אותו – יוסף היה יכול בקלות לבחור בנקמה. הוא עמד בעמדת כוח מוחלטת, כשהאחים שגרמו לו כל כך הרבה סבל תלויים ברצונו. אבל יוסף בחר לחכות עם הנקמה, וקודם כל לבחון האם הם התחרטו על מעשיהם. הוא האשים אותם בריגול, אסר את שמעון כערובה, ודרש מהם להביא את אחיהם הצעיר, בנימין, לארץ מצרים כעדות לכך שהם לא משקרים. כאשר הם חזרו עם בנימין, יוסף ערך להם סעודה ושלח אותם חזרה לביתם עם אספקת מזון. אולם, לפני שיצאו הוא ציווה לטמון את גביע הכסף שלו באמתחתו של בנימין, ובאמצע דרכם הדביק אותם שליח של יוסף והאשים את בנימין בגניבת הגביע. יוסף הודיע להם כי רק בנימין יישאר כעבד במצרים, בעוד השאר רשאים לחזור לביתם.

באמצעות המהלך הזה, יוסף העמיד אותם שוב באותה צומת שבה הם עמדו לפני שנים כה רבות – האם שוב יפקירו את האח הקטן לגורל אכזר?  באותו רגע נחשפה עוצמת השינוי שעברו האחים. יהודה, שעמד בראש המזימה למכור את יוסף לעבדות שנים רבות קודם לכן, לקח את התפקיד המרכזי בניסיון להציל את בנימין. הוא התעמת עם יוסף וביקש להישאר כעבד תחתיו במקום בנימין, כדי להגן על אביהם יעקב משיברון לב נוסף. זו הייתה נקודת המפנה: יוסף ראה לנגד עיניו הוכחה חיה לכך שאחיו למדו מטעויותיהם, חוו חרטה עמוקה ושינו את דרכיהם.

בשלב זה, יוסף לא יכול היה להחזיק את רגשותיו עוד. הוא בכה וגילה את זהותו בפניהם, הבטיח להם שידאג לכל מחסורם בארץ מצרים ושאין לו שום רצון לנקמה. סיפורם של יוסף ואחיו מציב דוגמה מנוגדת לחלוטין לדפוסי ההתנהגות של מנהיגים עולמיים כמו פוטין. בניגוד לבריחה מאחריות ולשימוש בציניות פוליטית, זהו סיפור על כנות ובגרות: כנותם של האחים, שהעזו להתייצב מול טעותם ולשנות את דרכם, ובגרותו של יוסף, שבחר להכיר בשינוי שחל בהם ולהעניק להם את מתנת הסליחה ממעמקי הלב.

כוחה של סליחה

הרב יונתן זקס מסביר שעד לאותו רגע דרמטי בין יוסף לאחים שלו - התפיסה האנושית התמקדה בריצוי ובשיכוך כעסים, אך לא בהכרה אמיתית באחריות ובשחרור מוחלט מהעבר. בתרבויות קדומות, כמו יוון העתיקה, סליחה במובנה העמוק לא התקיימה. שם הפיוס נבע מתוך פחד מנקמה או ניסיון לשמר כבוד. בתרבות היהודית, לעומת זאת, נולד רעיון מהפכני: סליחה הנובעת מהכרה עמוקה של אשמה, לצד אמונה ביכולת לשנות ולהתפתח (הרב זקס, הולדת הסליחה): ״...כשאני עושה תשובה, אני מראה שבכוחי להשתנות. העתיד אינו כתוב מראש. אני יכול לעשותו אחר מכפי שהסתמן. הסליחה משחררת אותנו מן העבר. הסליחה שוברת את הבלתי-הפיכוּת של מעגל התגובה והנקמה. את הנעשה אפשר להשיב. האנושות השתנתה ביום שיוסף סלח לאחיו״.

הסליחה של יוסף לאחיו היא קריאה עוצמתית לאנושות כולה. בעולם שבו הציניות הפוליטית, משחקי הכוח והיעדר הכנות הפכו לנורמה, הסיפור הזה מזכיר לנו את עומק הפוטנציאל המוסרי שטמון בכל אחד מאיתנו – אם רק נבחר לגלות בגרות, כנות, ולהשתחרר מכבלי האגו והטינה.