למה שאדון לכף זכות מי את שפוגע בי?

כשאנחנו מתבוננים במשפט החכם "והווי דן את כל האדם לכף זכות", המופיע בפרקי אבות (פרק א', משנה ו'), לא קשה להבין עד כמה הוא אינו קל לעיכול וליישום.

כולנו יודעים שרוב האנשים טובים סה"כ, בוודאי שאין להם כוונה לפגוע במזיד. עם זאת, קשה שלא לכעוס ולדון לכף חובה אנשים שמדברים דברים שהם לא אמורים לדבר, מתייחסים באופן לא מכבד, או עושים מעשים שעדיף שישמרו לעצמם. קשה לדון לכף זכות חברה טובה, שדווקא עכשיו, כשאני משתפת אותה במשהו קשה שאני עוברת, או כשאני צריכה ממנה עצה טובה, היא ממהרת לנתק את השיחה, וגם לא חוזרת להתעניין בי כל אותו היום. קשה גם לדון לכף זכות את אחד הקולגות בעבודה, ששואל אותי משהו אישי ומביך מול כולם, כשהוא מביט בי בעיני עגל, ולא מבין שאם אני מתחמקת מתשובה פעם אחת, ועוד פעם נוספת, כנראה אני לא מעוניינת לענות.

אבל למה לדבר עליהם, בואו נצא רגע החוצה, לרחוב. איך אפשר לדון לכף זכות את השכן הלא כ"כ נורמאלי שלי, שצורח על הילד שלו כמעט כל יום, עד שהילד בוכה בהיסטריה משך דקות ארוכות בלי הפסקה. איזה מן אבא הוא? והנהג העצבני בחניה מתחת לבית, שצופר מכל הלב לכל מי שמעז לעכב אותו שניה. מה אתה צופר?! סבלנות.

לא קל לדון לכף זכות, ולפעמים גם לא תמיד מובן איזה תועלת יכולה לצמוח מזה, אבל מסתבר שזו אחת העצות הטובות והנבונות ביותר שנתנו לנו חכמנו. עצה שיכולה להציל אותנו מלחיות בתוך ביצה טובענית של פרשנות שלילית והתבוססות ברע, שברוב הפעמים נשענת על ראיית חלקית ומצומצמת, שמזיקה לנפש שלנו.

קל וטבעי לשפוט "על יבש", לפי מה שהעיניים שלנו רואות, וזה מה שאנו אכן עושים בדרך כלל. אבל, אנו לא שמים לב שזה משאיר אותנו במקום מאד חלקי וחסר. המציאות, על פי רוב, הרבה יותר מורכבת ממה שהיא נראית, ובעיקר גם הרבה פחות שלילית. לאחר בירור עם חברתי הסתבר שהיא עצמה עברה משהו מאתגר באותו יום, אבל אחרי שראתה שאני צריכה אותה, שמה את עצמה בצד והשתדלה להקשיב עד כמה שיכלה. לגבי הקולגה, אחרי שנרגעתי וניסיתי לראות את הדברים מהזווית שלו, הבנתי שהוא לא העלה בדעתו שהוא מביך אותי, ובאמת לא היתה לו כוונה רעה. חוץ מזה שהוא טיפוס כזה, קצת תמים, שמסוגל לשאול קושיות של פסח בזמן הכי לא מתאים.

חשבתי לעצמי, שככל שהייתי משתדלת לדון אותם לכף זכות מהר יותר, כך החיים שלי היו טובים - מהר יותר. אכן זה דרש ממני מאמץ לצאת מהקופסא, ולראות את הדברים מהזווית שלהם, אבל אם זה מה, שבסופו של דבר, עזר לי לצאת מתוך לופ המחשבות השליליות והקורבניות האלו, לא שווה? לא כדאי להשקיע מאמץ לעצור רגע את האוטומט, ולנסות להסתכל על התמונה במבט קצת יותר רחב, בשביל להעניק לעצמי איכות חיים ושלוות נפש?

וכאן המקום לומר, שלדון לכף זכות אין פירושו "להלבין" מעשים שליליים. מעשה לא טוב – הוא אכן לא טוב, ואין עניין להפוך אותו לחיובי בכוח. כף זכות פירושו לקחת בחשבון נסיבות מקילות, ונתונים מסויימים שאולי לא ראינו במבט ראשון, או שאנו לא מודעים אליהם, שיכולים לשנות את התמונה לחלוטין.

אם נתבונן שוב בנוסח שהשתמשו בו חז"ל, נראה שהוא מעט לא ברור – מה הכוונה "הוי דן את כל האדם לכף זכות"? לכאורה האות ה' מיותרת ומספיק היה לכתוב "הווי דן את כל אדם לכף זכות". אלא, שבאות ה', למעשה, טמנו חכמינו את הכלי בו הם ממליצים להשתמש, על מנת ליישם את העצה. בשביל להצליח לדון מישהו לכף זכות – עלינו להסתכל על כל האדם, על כל המכלול שלו – על נסיבות חייו, על אופיו הייחודי, על החכמה (או חוסר החכמה) שקיבל, על הקשיים איתם הוא מתמודד, על החברה עמה הוא מצוי וכו', ובאופן זה ייקל עלינו הרבה יותר לדון אותו לזכות ולא לחובה.  

כשאנו מצליחים לעשות זאת, פתאום הדיבורים או המעשים שלו כבר לא כאלו פוגעים, הכעס נרגע, ובמקומם מגיעים חמלה והבנה מנחמת שטעויות הן דבר אנושי. כי בסופו של דבר, מה הופך אותנו לאנשים טובים יותר, אם לא היכולת לצאת מעצמנו, להרחיב את הנפש, לסלוח ולהבין?

תכל'ס, אף אחד לא מושלם. ואם חושבים על זה, כמה טוב שכך, אחרת היה כאן ממש משעמם.