למה אחרי שאנחנו לומדים משהו – כדאי קודם שנעצור לעכל אותו?

אנחנו דור שצורך ידע ואינפורמציה בכמויות מטורפות, שלא שערום אבותינו. כיצד באמת יכלו לשער, שיבוא יום בו יפתחו מעיינות החכמה, המצאה תרדוף המצאה, ובלחיצת כפתור ניתן יהיה להגיע לכל שבריר מידע שרק עולה על הדעת. עם התפתחות טכנולוגיית הבינה המלאכותית, כשבראשם חברנו הוירטואלי - צאט' GPT, באמת כבר לא ברור לאן עוד נשאר להגיע. כל הידע והחכמה פרושים לפנינו על מגש של כסף (שמייצר עוד המון כסף), עם נגישות יותר קל מאי פעם, ובאיזה כמות שרק נרצה.

אבל לסחרור המטורלל הזה יש מחיר.

בתוך בליל הקולות הבלתי פוסק של לימודים, קורסים, תארים, ידע, אינפורמציה – כשהכל עובר דרך מסכים מרצדים שזזים במהירות בלתי ניתנת לעיכול, וכאשר נוספת לכך עוד המון אינפורמציה רדודה ומיותרת שמופגזת לעברנו מכל הכיוונים, ומדביקה אותנו כמעט בכוח למסך, הדבר שאנחנו משוועים לו יותר מכל - הוא שקט. פשוט שקט.

את החשיבות של הצורך בשקט למדתי ממשפט יהודי חכם, שכתוב בפרקי אבות: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים - וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".

משפט זה, שנאמר ע"י רבי שמעון (בנו של רבן גמליאל), אשר חי לפני 1,800 שנה, מסביר יפה מה הופך את השקט למצרך כל כך חשוב.

לפני שהוא מספר מהי התובנה אליה הגיע, רבי שמעון מציין - שכל ימיו גדל בין החכמים. למה חשוב לו לציין זאת?

ראשית נבין, ש"חכם" במושגים של רבי שמעון רחוק ממה שאנו מכנים היום חכם. מדובר היה במנהיגי דור, אנשי רוח גאונים בקנה מידה שאין לנו יכולת לתפוס, ששלטו בתורה ישר והפוך, זכרו ספרים שלמים בעל פה, והחכמה פשוט נשפכה מהם. בתוך חכמים שכאלו גדל רבי שמעון, ומתוך לימוד של חכמה אינסופית – מהטובים והגדולים שבהם, הוא מגיע לתובנה מפתיעה, שבהחלט לא היינו מצפים לה:

רוצים לקנות חכמה כלשהי? מצוין, לפני שאתם רצים לחפש את המורה הכי טוב, דעו קודם, שקניית חכמה דורשת מכם פעולה כלשהי, שבלעדיה לא משנה עד כמה גדול וחכם יהיה המורה שלכם.

לפעולה הזו קוראים – לדעת לשתוק.

לא סתם לסגור את הפה בשביל להקשיב (שגם זו מעלה גדולה), אלא להעביר את כל המערכת למצב של "השתק".

כאשר אנו רוכשים ידע כלשהו, במקום לדהור לידע הבא, מוטב שניקח פסק זמן לעצור, לנשום, ליישב את הדעת, לברר אם אנחנו באמת מאמינים ומתחברים למה שלמדנו, מה אנו בוחרים להפנים ומה לנפות החוצה, וכיצד אנו הופכים את הידע הזה לתובנות משנות חיים, שבאמת יקדמו אותנו.

קניית חכמה אינה מסתכמת רק בהעברת ידע שמתקבל מבחוץ, אלא היא תהליך שדורש עיבוד והפנמה עמוקים, שאפשריים רק במצב השתקה. השקט מרפא, מאזן את המערכת, מוריד את הסטרס, מרחיב את הדעת, ומאפשר לקול הפנימי האלוהי שבתוכנו לצוף ולהנחות אותנו מה נכון ומדוייק עבורנו, ומה לעשות עם הידע החדש שזה עתה רכשנו. ככה החכמה לא רק נלמדת – אלא נקנית, מופנמת, והופכת להיות חלק מאיתנו.

ואם נבחן את המשפט לעומקו, נגלה רובד נוסף. מדוע רבי שמעון מציין "ולא מצאתי לגוף טוב...", במה השתיקה מועילה דווקא לגוף?

ההסבר הראשון והפשוט הוא, שכאשר מעבירים את המערכת למצב השתק, הראשון שיוצא נשכר מכך - הוא הגוף. הנשימות מוסדרות, דופק הלב מתייצב, הסטרס נרגע, וכל המערכת מתחדשת ומתרפאת (בדומה לתהליך השינה).

ההסבר השני הוא, שמטרת החכמה היא להוריד את התובנות הגבוהות לידי מעשים בפועל. אם אנחנו רוצים שהחכמה שלמדנו באמת תוליד פירות ותצמיח לנו תועלת, הדבר הטוב ביותר עבור הגוף הוא - למעט בדיבורים (להיות בשתיקה), ובמקביל לכך - להרבות במעשים.

מבלי שהתובנות מתורגמות לידי מעשים בפועל, אין לידע שקנינו ערך משמעותי. כי אם, בסופו של דבר, הדיבורים הם כמו חול, ובסוף אין מה לאכול, מה הועילו חכמים?