הכירו את האנשים שמאמינים בצמחונות, אבל אוהבים בשר מכדי לוותר עליו

תופעת הצמחונות אינה דבר חדש. כבר בהודו העתיקה צמחו תרבויות שטיפחו אותה כערך מוסרי מוביל. גם בחוכמת היהדות ישנם רמזים רבים למעלתה. בנבואתו של ישעיהו, בחזון מרתק המתאר שלום כלל עולמי, הצמחונות היא ערך מוסרי כה מובן מאליו, עד שאפילו חיות טרף מאסו בבשר - "ופרה ודב תרעינה, יחדיו ירבצו ילדיהן, ואריה כבקר יאכל תבן".

לפי ספר בראשית, בני האדם הראשונים בעולם היו צמחונים. העשבים ועצי הפרי נוצרו במיוחד למטרה זו, על מנת שבני האדם וכל היצורים החיים יאכלו מהם בשלווה ובנחת, זה לצד זה. אמנם, באלפיים השנים האחרונות, צמחונות הייתה נחלתם של מעטים בלבד, אך בימינו חלה תפנית. המודעות לאכזריותה של תעשיית הבשר העולמית, לצד פיתוח מוצרים אלטרנטיביים, מזינים וטעימים, מאפשרים ליותר ויותר אנשים לבחור באורח חיים זה. אולם, למרות הפופולאריות ההולכת וגוברת, רוב האנשים עדיין מתקשים לוותר על בשר. זה פשוט יותר מדי טעים...

הניגוד בין המודעות העולה לקושי לוותר על הבשר, כנראה מסביר את את הנתונים המרתקים של מחקר שערכה חברת יורומוניטור, לפיהן 42% מצרכני העולם מוגדרים כ"מפחיתנים".  מפחיתנים הם אנשים שבחרו, במודע או שלא, בדרך ביניים. הם מפחיתים את צריכת הבשר והמזון מן החי שלהם משמעותית, מתוך מודעות אקולוגית, מפני טעמים בריאותיים, או בעקבות עמדתם המוסרית. עם זאת, הם מסרבים להתנזר ממנו לחלוטין. מגמה זאת, הממזגת בין הבנה ריאליסטית של כמיהת האנשים לבשר, לבין הרצון שלהם להימנע ממנו, מאפשרת לקהל רחב יותר להשתלב בה. לכן, השינוי המשמעותי ביותר שהתחולל בשנים האחרונות אינו בכמות הצמחונים, אלא דווקא בכמות המפחיתנים.

המתבונן מן הצד עלול לזלזל בגישה זאת. היא יכולה להיראות לו כוותרנות אישית, כהודאה בחוסר היכולת של "המפחיתן" להתמיד באמונתו. החכמה היהודית, לעומת זאת, מציעה דרך להסתכל על כך לא כפשרנות בלבד, אלא כבחירה מחושבת וראויה להערכה.

תרבות אכילת הבשר בתורה החלה מיד לאחר המבול של נוח. האנושות לפני המבול הייתה בשפל המוסרי הכי נמוך שניתן להידרדר אליו – רצח, אונס וגזל היו חלק מהנורמות המקובלות בחברה. לכן, אלוהים הטביע את העולם במבול, במטרה להתחיל דף חדש.

הרב קוק מסביר, שאלוהים התיר לאדם לאכול בשר מתוך הבנה שבאותו זמן החברה האנושית לא הייתה מוכנה לעלות לרמה המוסרית של צמחונות. כאשר לבן אדם יש יותר אחריות מכפי שהוא מסוגל לשאת, הוא עלול להתייאש ולוותר על הכל. אפשרות אחרת היא שסדר העדיפויות שלו יתבלבל, והוא יזניח את הדברים היותר חשובים ויתאמץ בחשובים פחות. לטענתו של הרב קוק, הניסיון להיות יותר מוסריים מכפי שהם היו מסוגלים באותה עת, הוביל את האנושות שלפני המבול למעשים נוראיים.

במסכת אבות יש משפט עם תובנה עמוקה: "אם אין אני לי - מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני?...".

אם אני לא אדאג לעצמי, מי ידאג לי? אני חייב להיות קודם כל יציב בעצמי. מצד שני, אם אדאג לעצמי בלבד, מה אני שווה? העצה המשתמעת מבין שני חלקי המשפט היא כזאת – כדי להיות מסוגלים לעזור לאחרים, אנחנו צריכים קודם כל להיות מספיק יציבים וחזקים בעצמנו.

מפחיתנות, לפיכך, לא חייבת להיות תוצאה של עמוד שדרה חלש. הבחירה להכיר את המסוגלות האישית שלנו ובהתאם אליה לבצע ויתורים, יכולה להיות בחירה מושכלת שתאפשר לנו להתקדם בקצב המתאים עבורנו. כך נוכל לשמור על יעדים נוספים, חשובים לא פחות, לצד הצמחונות. אי אפשר לצפות מאדם שרק מתחיל להתנסות בתרגילי כוח, להרים משקולת כבדה המיועדת לספורטאי מצטיין. אבל, אולי אחרי תקופה, ולאחר אימונים רבים, סבלנות, והתמדה ביעדים שהגוף שלו יכול בכל שלב לעמוד בהם, אולי, בסופו של דבר, הוא יצליח.