לחשוב עליו חיובי אחרי איך שהוא פגע בי? אין מצב!

לא פעם אני שומע מאנשים שאני פוגש בהרצאות או בחדר הטיפולים את המשפט הבא: "אם אספר לך מה הוא עשה, אתה בעצמך תסכים איתי שלא מגיע לו שאשנה בשבילו פרשנות".

"אין צורך שתספר לי", אני משיב, "כבר עכשיו אני יכול לומר לך שלא מגיע לו שתשנה בשבילו פרשנות. לעומת זאת לך כן מגיע לשנות פרשנות, כי מגיע לך לחיות חיים טובים ורגועים יותר". 

אנו נסחבים שנים עם מילים לא טובות שהוטחו כלפינו, ומעשים לא הוגנים שנעשו לנו, ולא מבינים שהסובל העיקרי כאן – הוא אנחנו. שינוי פרשנות לאירוע לא טוב שנעשה כלפינו, הוא לא למען השני – הוא למעננו. כל זמן שאנו ממשיכים לאחוז בפרשנות השלילית שיש לנו בראש, אנו אלו שחיים עם רעל בפנים. אנשים לא באמת מתכוונים לפגוע, ועל פי רוב, הפרשנות השלילית שאנו נותנים לסיפור מתבססת ראייה חלקית בלבד, שאינה לוקחת בחשבון שכניראה גם לנו יש פה חלק, וגם לשני יש צד. ובכלל, קורה שאנשים עוברים דברים לא קלים/ מרוכזים בעצמם/ מתפתים לנצל מצבי חולשה לטובתם/ מעדיפים לברוח במקום להתמודד/ מצטערים שפגעו אבל קשה להם להודות/ נפגעו מאיתנו בעצמם, ובמקום לבוא להגיד, הם מחזירים. יכול להיות מלא דברים. ויכול להיות שגם אנחנו מתנהגים כך לפעמים.

מה שבטוח - שינוי הפרשנות שלנו עליהם לטובה, הוא החסד הכי גדול שאנחנו יכולים לעשות עם עצמנו.

השני כאן הוא לא הסיפור - הוא רק שליח משמים לתת לנו הזדמנות לאמן את שרירי הנפש והרוח שלנו, במטרה שנגדל באישיותנו.

מדוע, אם כן, איננו ממהרים לשנות הסתכלות, ולדבוק באותה פרשנות שמולידה את אותו רגש שהורס לנו את החיים?

שתי התשובות העיקריות שמצאתי:  

1. מאוד לא פשוט לשנות פרשנות – הפרשנויות שלנו מבוססות על החינוך שקיבלנו ועל הרגלים שהתקבעו בנו מגיל צעיר, ולכן הן, על פי רוב, אוטומטיות, ומופיעות תוך שבריר שנייה. 

2. אנו עסוקים בשינוי שאמור לבוא מהצד שני, ולא בשינוי הנדרש מאיתנו - כשאנחנו כועסים על מישהו, החץ שלנו מופנה כלפיו, הרי הוא ה"בעיה", הוא זה שאמר או עשה את הדבר שעצבן אותי. מה זה קשור אליי או לפרשנות שלי?

היות וקשה לשנות פרשנות, אתן לכם שלוש עצות, שמניסיוני מועילות ביותר.

עצה מספר אחת: דאגה בלב איש ישיחנה. 

התייעצו עם אדם שיש לו היכולת להציע לכם פרשנות אחרת. כששני אנשים רבים ביניהם, שניהם עולים על עץ. כל אחד מהם רוצה לרדת מהעץ, אבל בדרך גונבים אחד לשני את הסולם. אם יבוא אדם שלישי ויעזור לאחד מהם לרדת מהעץ (ומהאגו) - גם השני יירד. 

העצה הזו כפשוטה עלולה להיות "אַלְיָה וְקוֹץ בה", כיוון שלרוב, אנשים משתפים אדם אחר כדי שיצדיק אותם, מה שסופו של דבר רק מקבע באותה הפרשנות. נדייק, אם כך, ונאמר: שתפו מישהו שיש לו גם היכולת להכיל אתכם, כדי שתוכלו לפרוק את הכעס, וגם היכולת להציע לכם נקודת מבט חדשה ופרשנות אחרת על אותו האירוע. 

עצה מספר שתיים: זה לא נגדך - זה בעדו. 

אורלי הגיעה אליי לאימון ובפיה ההצהרה הבאה: "בעלי שונא אותי". 

"כיצד הגעת למסקנה הזו, אורלי?". 

"הוא חוזר מהעבודה, אני מנסה לדבר איתו והוא לא מתייחס אליי". 

"במה הוא עובד?".

"נותן שירות בבנק".

"ומיד כשהוא מגיע את מתחילה לשוחח איתו?".

"וודאי, אני מחכה לו שיחזור".

"תראי אורלי, לדעתי זה לא קשור אלייך, הוא פשוט מותש. זה לא נגדך, זה בעדו. לכי אליו ואמרי לו כך: כשאתה חוזר מהעבודה אתן לך שעה של שקט, ולאחר מכן נדבר, מה אתה אומר?". 

בהתחלה סירבה ולאחר מכן התרצתה. כבר למחרת היום, היא התקשרה אליי ואמרה: 

"אני מופתעת, הוא הסכים. אפילו אמר שהוא מוכן בשעה הזאת להכין אוכל או לשטוף כלים, כל מה שיעזור לי, רק לא דיבורים...".

מאז ועד היום מתקיים ביניהם הסידור הנ"ל: היא מכינה לו רשימה של דברים שצריך לעשות בבית, ולאחר שעה הם יושבים ביחד, אוכלים ומדברים. 

כמה פעמים אנשים נפגעים מכם, כשלא עשיתם שום דבר נגדם? וכמה פעמים אתם נפגעים מאנשים שהיו עסוקים בעצמם, ופירשתם את התנהגותם כמופנית נגדכם? 

עצה מספר שלוש: אין ילד רע, יש ילד שרע לו. 

כך אמר הפסיכולוג אדלר. ומה לגבי מבוגרים? האם אותו עיקרון נכון גם לגביהם? לתפיסת עולמי כן. 

גננת או מורה טובה שרואה ילד "בעייתי", עושה עימו חסד כשבמקום להעניש אותו היא הופכת אותו לעוזר האישי שלה, או מרעיפה עליו אהבה. כך אני נוהג כשאני פוגש אדם שהתנהגותו שלילית. אני משתדל לפעול מתוך אהבה ולהעניק לו תשומת לב, כי לתפיסתי, עליי להוציא מתוכי טוב ולתקן את מידותיי, בלי קשר למעשיו של האחר ובלי לנסות לשנותו. חז"ל אמרו: "במקום שאין אנשים – השתדל להיות איש".

כשטוב לנו אנחנו לא פוגעים באחר, וכשרע לנו – גדלים הסיכויים שנפגע בו. חשבו למשל על גבר מאוהב הנוסע לביתה של אהובת ליבו, ולפתע "חותך" אותו מישהו בכביש. האם יתעצבן? סביר שיישאר רגוע. אך אם אהובתו "זרקה" אותו, סביר להניח שתגובתו תהיה קיצונית ואגרסיבית יותר.