ביירון קייטי: אנחנו לא סובלים בגלל המציאות, אלא בגלל שאנחנו מתווכחים איתה

ביירון קייטי טוענת, שאנו סובלים לא בגלל המציאות שלנו, אלא מכיוון שאנחנו מתווכחים איתה. דומה הדבר לניסיון נואש ללמד חתול לנבוח. השאלה "למה הוא לא נובח?", אינה שונה מהשאלה "למה בעלי לא מחמיא לי?", או "למה הילדים כל הזמן רבים ביניהם?". בשלושת המקרים אני כועס, כי החלטתי שהמציאות אמורה להיות שונה, והמציאות לא הסכימה איתי: החתול ממשיך ליילל, בעלי לא מחמיא לי על אף שאני מבקשת ממנו כבר שנים, והילדים ממשיכים לריב ביניהם. 

הנחת יסוד נוספת היא, שאנחנו עסוקים בעסק שלא שלנו. ישנם שלושה סוגים "עסקים": העסק שלי, העסק של הזולת והעסק של אלוהים. רוב האנשים הורסים לעצמם את החיים כשהם יוצאים מהעסק של עצמם. אין הכוונה לנתינה לזולת, כמובן, אלא להתעסקות מיותרת במה שלא בשליטתם. 

• אלוהים החליט שתיוולד להורים הללו, זה יעזור אם תתעסק בזה? (זה העסק שלו).

• את לא יודעת בוודאות אם הוא מעוניין במערכת יחסים או לא (זה העסק שלו). את מעוניינת? האם הבעת בפניו את רצונך?  

• הארגון החליט לפטר אותך (זה העסק שלהם). האם התסכול והמרמור שלך יקדמו אותך? זה הרי לא העסק שלך! העסק שלך הוא לשלוח קורות חיים ולחפש עבודה חדשה.

אם כך, קבל באהבה ובשמחה את מה שלא בשליטתך, והתעסק רק במה שיש ביכולתך לשנות. אם אתה נמצא בעסק של הזולת, מי נמצא בעסק שלך? זה סוג של חיסכון אנרגטי.

את חוק המראות ביירון קייטי מיישמת בעזרת רעיון ההיפוכים. היא נהגה לבקש מתלמידיה לכתוב משפטים אמיתיים ולא מתייפייפים על הזולת, שמוציא אותם מאיזון. לאחר מכן היא לקחה כל משפט, שאלה ארבע שאלות, וביקשה להפוך אותו בשלושה אופנים שונים. 

לדוגמה, גילה הגיעה אליי מתוסכלת בגלל התנהגותו של בעלה. המשפט שהיא אמרה היה: "הוא לא רואה אותי", והיו לה דוגמאות רבות שהוכיחו זאת. שאלתי אותה את ארבעת השאלות שקייטי מציע לשאול:

1. "האם זו האמת שהוא לא רואה אותך?".

• "כן", השיבה.

2. "האם את בטוחה שזו האמת?".

• "אני בטוחה".

3. "כיצד את מרגישה? מה את חווה כשאת משוכנעת שבעלך לא רואה אותך?".

• "אני סובלת. שונאת אותו ונמנעת מחברתו".

4. "כיצד ייראו חייך בלי המחשבה שבעלך לא רואה אותך?".

• "אהיה פחות דיכאונית ויותר שמחה. אשקיע בעצמי יותר". 

 ואז התחלנו את ההיפוכים:

1. אני לא רואה אותו – עם המשפט הזה היא לא הסכימה. "בוודאי שאני רואה אותו", אמרה, "ולכן זה כל כך מעצבן אותי, כי אני כן רואה אותו, ובמשך שנים הקשר בינינו הוא חד-צדדי".

2. הוא כן רואה אותי – היא חשבה קצת ואמרה ש"יש בזה משהו", כי הוא כן קונה לה ומפנק אותה בדברים חומריים בעיקר, אבל זה לא עוזר לה להשתחרר מהמחשבה שהוא לא רואה אותה (אולי כי היא בעיקר זקוקה להכלה מצידו, לאפשרות לבטא את רגשותיה). 

ואז הגיע ההיפוך השלישי:

3. אני לא רואה את עצמי – ברגע שהמשפט הזה הגיח לעולם, גילה החלה לבכות. "אני יכולה לתת לך מיליארד דוגמאות למשפט הזה", אמרה. "בסדר העדיפויות שלי כל דבר הוא לפני עצמי. אני רוצה לעשות ספורט ולא מגיעה לזה, כי הבית והילדים באים לפניי. כשיש לי זמן אני מעמיסה מדיח במקום לדאוג לבריאות שלי. לא יצאתי ללמוד כי תמיד היה משהו חשוב יותר. אני מוכשרת באמנות, אנשים שרואים ציורם שלי, שטיחים שסרגתי או אפילו ברכות שהכנתי, שואלים אם יש לי סטודיו, אבל אני - מעולם לא העזתי להוציא את החלומות שלי לאור. תבין, גדלתי בבית בלי אבא ואני האחות הבכורה. כל היום וכל הלילה מחקתי את עצמי בשביל הבית, בשביל אימא. זה מה שאני מכירה. יש לי מחק גדול ואיתו אני מוחקת את עצמי. פעם הצלחתי להפוך את זה לאידיאולוגיה, ולספר לעצמי כמה אני אדם רוחני ואלטרואיסטי, אבל אני שואלת את עצמי - אם את כל כך רוחנית, איך זה שאת עצובה? לאן נעלם הגיל של גילה?".

כיצד, אם כך, יכולה גילה לבוא בטענות לבעלה על שאינו רואה אותה, אם היא עצמה אינה רואה את צרכיה ורצונותיה? למה שמישהו בעולם ייחס חשיבות לרצונות שלנו, אם אנו עצמנו מוחקים אותם ביד גסה?

שאלות טובות שעוזרות לעשות היפוכים:

הוא מתנהג אליי מגעיל – ואיך את מתנהגת אליו? ואיך את מתנהגת אל עצמך? במה הוא מתנהג אלייך יפה?

הילד לא מקשיב לי – ואתה מקשיב לו? למי אתה לא קשוב? ולעצמך אתה קשוב? 

על מנת לסייע בהבנתו והפנמתו של הרעיון, אשתף בתהליך אימון שעברתי עם חגי, ואציע תרגיל שבאמצעותו תוכלו לעבור בעצמכם את אותו תהליך.

הכעס של חגי על אורנית

חגי בן 45, נשוי בפרק ב', יש לו בן ובת מאשתו הראשונה ועוד שלוש בנות מאשתו הנוכחית, אורנית. נפגשתי איתם בפגישה זוגית, ומכיוון שניכר בצורה ברורה שהוא כועס עליה ומבקר אותה ללא הרף, הצעתי לו בסוף הפגישה להפסיק לבקר אותה לחלוטין במשך חודש ולהיפגש איתי "אחד על אחד", כדי לעבוד על נושא הכעסים שלו עליה.

חגי הסכים ואף ביצע. לאחר כחודש הוא הגיע לפגישה. החמאתי לו על מעשיו והתקדמותו, וביקשתי ממנו לספר לי מה מעצבן אותו במעשיה של אשתו. הוא פרס בפניי שלושה דברים:

1. היא דעתנית מדי (לפני החתונה היא לא הייתה).

2. היא לא מסודרת. משאירה נעליים באמצע הבית וכוסות על שולחן המחשב שלי. שנים אני מעיר לה וזה לא עוזר.

3. היא שואלת שאלות חטטניות.

הצגתי בפניו את מודל אפר"ת והוכחתי לו, לפי הדוגמאות שנתן, שלא האירוע הוציא אותו מדעתו אלא הפרשנות שלו. בשלב הבא עבדנו על כל אחד מהסעיפים והעלינו פרשנויות אלטרנטיביות.

אירוע מעצבן מספר 1

אירוע: כשהכרנו לפני החתונה היא לא דיברה, לא נחשפה, לא הביעה את דעותיה ואת מי שהיא באמת. לאחר החתונה הבנתי פתאום כמה היא דעתנית. היא השתנתה.

פרשנות אוטומטית: זו הונאה, יש כאן טעם לפגם. היא עשתה את זה בכוונה, שיחקה משחק.

רגש: חוסר אמון, ריחוק, כעס, לא סולח לה.

תגובה: אני לא פותח את הלב עד הסוף, נמנע מתקשורת איתה. בניתי ביני לבינה חומה שאני לא מאפשר לה לעבור.

פרשנויות אלטרנטיביות:

1. היא לא עשתה זאת כהונאה. כשהכרנו, היא הייתה רווקה בת 38. היא מאוד אהבה אותי ורצתה להתחתן. הנישואין, הלידות, גידול הילדים ושאר מורכבויות החיים, הובילו לקשיים שמוציאים ממנה חלקים אחרים.

2. אני גרמתי לה "לא לדבר", כיוון שאני לא מתקשר יותר מדי. היא זרמה איתי בהתחלה כדי למצוא חן בעיניי. ייתכן שגבר אחר היה גורם לה להוציא את "עצמה" באמת גם לפני הנישואין.

הרגש השתנה חגי?

"כן, אני מרגיש עכשיו יותר חמלה ורצון להתקרב, כי אם לא הייתה לה כוונת זדון, אין לי באמת סיבה להתרחק ממנה".

אירוע מעצבן מספר 2

אירוע: היא לא מסודרת. משאירה נעליים באמצע הבית וכוסות על שולחן המחשב שלי. אני מעיר לה וזה לא עוזר.

פרשנות אוטומטית: כמה פעמים אני צריך לבקש? מה, היא לא קולטת שזה מפריע לי?  

רגש: כעס, בדידות והתנתקות.

תגובה: עד הפגישה שקיימנו איתך הערתי לה וביקרתי אותה ואת התנהגותה בלי סוף. במקרים שהגזימה "הענשתי" אותה - כיוון שכל כך חשוב לה הביחד שלנו והתקשורת איתי, אז פשוט נמנעתי מכל סוג של קשר איתה. 

פרשנויות אלטרנטיביות: 

1. היא לא עושה דווקא, היא פשוט טיפוס לא מסודר.

2. אני יותר מדי מסודר.

3. לרוב היא משתדלת, על אף שסדר וניקיון חשובים לי יותר מאשר לה. היא מנסה לשמח אותי.

4. ישנם תחומים שבהם היא דווקא כן מאורגנת. לפני ההריונות היא ניהלה בהצלחה רשת חנויות והיו לה עשרות עובדים.

5. יש דברים שהיא קולטת נפלא.

6. גם אני לפעמים לא קולט דברים מסוימים או בוחר להתעלם מהם.

הרגש השתנה, חגי?

"כן. לא יודע איך להגדיר את הרגש, אבל אני רוצה להכיל אותה יותר".

אירוע מעצבן מספר 3

אירוע: היא שואלת שאלות חטטניות לגבי הילדים שלי ולגבי העבודה.

פרשנות אוטומטית: 

1. קנאית.

2. דוחפת את האף וחטטנית.

רגש: כעס.

תגובה: מתרחק, מסתיר ממנה כדי שלא תשאל שאלות. לא משתף.

פרשנויות אלטרנטיביות:

1. היא מתעניינת כי חשוב לה לדעת.

2. היא מנסה להתקרב ולכן שואלת על החיים שלי, בתקווה שאתעניין גם אני בחיים שלה.

3. היא זקוקה לידיעה שהיא מרכז חיי.

4. ייתכן שהיא לא בטוחה באהבה שלי, ולכן "לוקחת" אינפורמציה בכוח (מחטטת).

5. מאחר שאני לא מילולי, היא חייבת להתנהג כך, כדי "להוציא ממני" מלל ואינפורמציה.

הרגש השתנה, חגי?

"כן, אני קצת מאוכזב מעצמי".

חגי צחק הרבה במהלך המפגש, בעיקר על עצמו ועל התגובות האוטומטיות שלו. הוא הסכים איתי שהפרשנות האוטומטית שלו אינה תורה מסיני והגיע הזמן להחליף אותה.

כמו חגי, כך גם אנחנו. אם נצליח לעצור רגע את התגובה והפרשנות האוטומטית, נאמין שהשני לא עושה דברים מכוונה רעה, וננסה לבחון מה המניעים שלו להתנהגות שכל כך מרגיזה ומקוממת אותנו, נגלה דברים שיכולים להדהים אותנו.