5 דברים שאסטרונאוטים צריכים להתמודד איתם בחלל

ריחוף וחוסר משקל (לא כזה כיף)

בחלל, כידוע, כוח המשיכה קטן פי שש מזה של כדור הארץ, לכן אין כוח כבידה והכל מרחף. מה זה אומר? לא כזה כיף כמו שזה נראה. כוח כבידה נמוך מביא איתו לא מעט אתגרים, וגורם למספר תופעות לא נעימות בקרב האסטרונאוטים:

הראשונה, בחילות והקאות, שנגרמות עקב בלבול מוחי. במקום בו אין כוח כבידה, גם אין תפיסות מרחב של למעלה ולמטה, לכן החוקים הבסיסיים שהמוח רגיל אליהם אינם קיימים, והוא מקבל שדרים סותרים על מיקום הקרקע. לוקח למוח מספר ימים להתרגל לתנאים החדשים.

השנייה, בריחת סידן ומסת עצם. בכדור הארץ הגוף מייצר רקמות עצם באופן סדיר, ומסיר רקמות עצם ישנות כל הזמן. בתנאי חוסר כבידה, התהליך אינו מתבצע, וכך נוצרת החלשות קיצונית של העצמות. ישנם אסטרונאוטים, שכאשר חזרו לכדור הארץ, הוצאו מהחללית על גבי אלונקה מרוב שהיו חלשים.

השלישית, במצב של חוסר כבידה, הלחץ על עמוד השדרה נעשה קטן, מה שגורם ליישור הגב באופן מוגזם. כתוצאה מכך, לאחר מספר ימים בחלל, האסטרונאוט גובהה ב-5 מילימטר. שינוי זה בעמוד השדרה עשוי לגרום לכאבי גב חזקים מאד. לאחר השיבה לכדור הארץ, לוקח לאסטרונאוט מספר חודשים להתאושש ולהחלים.

מקלחת ב-4 ליטר מים

בכדור הארץ מקלחת היא דבר בסיסי ופשוט, אך בחלל היא נחשבת לאחד המבצעים המורכבים. ללא כוח כבידה, המים מרחפים, וכשרוצים להתקלח, הם נשארים על הגוף ואינם נוזלים למטה. כמובן שבאופן זה הם אינם מנקים את הגוף. מה האסטרונאוטים עושים? נכנסים לאמבט לחץ מיוחד ואטום, ומתקלחים באמצעות מטליות לחות המכילות סבון.

במקלחת רגילה אנו משתמשים בכ-50 ליטר מים בממוצע, בחלל מספיקים 4 ליטר בלבד. 

לאחר שהאסטרונאוט מסיים "להתקלח", הוא מסיר את שאריות המים והסבון מהגוף באמצעות צינור ואקום ששואב אותם.

אגב, היות ומים הם מצרך יקר מאד בחלל, אסטרונאוטים אינם מצחצחים שיניים... פיתחו עבורם משחת שיניים מיוחדת, אותה הם לועסים ואחר כך בולעים. 

אין אוויר

ככל שאנו מתרחקים מכדור הארץ, לחץ האטמוספרה קטן (גם בגובה רב האוויר סביבנו קטן, לכן מטפסי הרים נדרשים לעתים לבלוני חמצן). מאחר שאין אוויר בחלל, אחד הפתרונות המאפשרים לאסטרונאוט לנשום הוא חליפת חלל. חליפה זו מספקת לו הגנה בתנאים הקשים השוררים בחלל החיצון – לחץ נמוך, היעדר חמצן וטמפרטורה קיצונית. היא מספקת הן אוויר לנשימה והן לחץ אטמוספרי מתאים. בלעדיה, כמובן, לא ניתן לשרוד. אגב, לוקח לאסטרונאוט 45 דק' ללבוש אותה.

היות וחליפת חלל דורשת שימוש בבלוני חמצן, נעזרים בה רק לצרכים מיוחדים, כאשר האסטרונאוטים נדרשים לצאת מהחללית, או מתחנת החלל, לצורך תיקונים. בחללית עצמה אין צורך לשהות בחליפת חלל, משום שתחנת החלל הבינלאומית נושאת לוחות סולריים המפיקים אנרגיה מהשמש, וחלק מהאנרגיה מנוצל לתהליך המזרים חמצן בלחץ המתאים לנשימה בתוך החללית. 

שינה בעמידה

היות בתנאי חוסר כבידה אין כל תחושה לתפיסת המרחב, אין זה משנה לאסטרונאוט כיצד הוא ישן. הוא מסוגל לישון ממש בכל תנוחה שירצה, אף כשגבו מוצמד לתקרת החללית ופניו כלפי מטה. חלק ישנים כך, חלק בעמידה, תוך שהם מרחפים, וחלק מעדיפים את תנוחת הגוף הרגילה והמוכרת של שכיבה, ונכנסים לשקי שינה שמוצמדים לרצפת החללית.

תזונה בחלל 

תזונה בחלל היא פרוייקט לא קטן, שדורש חשיבה מרובה. מלבד צורת ההגשה של המזון, שאמורה להיות מותאמת לתנאים בחלל, חשוב שהוא יהיה עמיד לאורך זמן. בנוסף, עליו להיות מזין ולסייע לאסטרונאוט להתמודד עם התנאים המיוחדים של חיים בחלל. ואם אפשר גם שיהיה טעים, לפחות באופן נסבל. הדבר חשוב במיוחד במשימות ארוכות טווח.

כיום, בטיסות לחלל, יש לפעמים פירות וירקות טריים, אותם יש לאכול תוך מספר ימים. רוב המזון מוקפא ומיובש, ויש להוסיף לו מים לפני שאוכלים אותו. חלק מהמזון משומר או ארוז ומוכן לאכילה, כמו חטיפי אנרגיה. בדרך כלל, האסטרונאוטים משתמשים בעת הארוחה במגש המחובר לרגליהם או לקיר החללית, והמזונות הארוזים וכלי האוכל מוצמדים למגש באמצעות רצועות סקוץ' כדי שלא ירחפו. 

האוכל שמיוצר לטיסות חלל השתכלל רבות מאז המשימות הראשונות לחלל. בטיסות הראשונות נאלצו האסטרונאוטים להסתפק במזון בצורת אבקה מיובשת ונוזל צמיגי משפופרת (שהיה לו טעם דוחה). כיום הארוחות ארוזות ומקוטלגות, וכל אחד מקבל ארוחות אישיות שמכינים לו מראש.

היות, וכפי שאמרנו, החיים בחלל גורמים לבריחת סידן ולדלדול העצמות, חשוב שהתזונה תהיה עשירה בסידן ובחלבון, שיעזרו לפצות על כך. זו גם הסיבה שהיא מתוכננת בקפידה זמן רב מראש, ובשיתוף עם דיאטנים ורופאים שמפקחים על הרכב המזון, במטרה לוודא שהוא מכיל את כל הערכים התזונתיים החשובים.

ואם כבר מדברים על אוכל, בואו נדבר גם על שתיה. מה יקרה לאסטרונאוט אם ישתה קולה בחלל?!...

בתנאי  חוסר כבידה, בועות הגז ישארו בתוך המשקה. לכן, שתיית משקה מוגז בחלל, פירושה שתייה של הרבה מאוד גזים. ושתיית הרבה גזים, פירושה הרבה מאוד גרפסים...

ומשהו אחרון לסיום (לא יכולתי להתאפק), חשבתם פעם מה היה קורה אילו אסטרונאוט היה נפלט מחללית ללא חליפת חלל?

לא שסביר שדבר כזה יקרה אי פעם, אבל לו אסטרונאוט באמת היה מוצא את עצמו מחוץ לחללית אז… החדשות הטובות הן, שהוא לא היה מתנפח עד שהיה מתפוצץ (כפי שנהוג לחשוב בעקבות כמה סרטי מדע בדיוני), אבל יקרו לו כמה דברים לא נעימים אחרים. מאד מאד לא נעימים.

נתחיל בכך שבחלל אין לחץ אוויר העוטף את הגוף כמו בכדור הארץ. בהיעדר לחץ אוויר, כל מה שיכול לצאת החוצה מגופו של האסטרונאוט - יוצא מיד. האוויר שבריאותיו, למשל, יפלט מיד מהפה ומהאף. ואם הוא שכח ללכת לשירותים לפני שקפץ החוצה מהחללית, אז... לא נעים אבל גם המעיים שלו יתרוקנו מיד. טוב, לפחות זה לא משהו שהוא יוכל להריח, כי אי אפשר לנשום. 

למעשה, למרבה הפלא, אפשר להציל אסטרונאוט שנפלט לחלל, במידה ועושים זאת ממש מהר. מניסויים שערכו בסביבה ללא לחץ אוויר, ניתן לומר שאם אותו אסטרונאוט ייאסף חזרה לחללית תוך דקה וחצי-שלוש, סביר להניח שיצליח לשרוד.