רוצים להיות סלב? תשמעו קודם מה המחיר

אנשים רבים, בהם נערים ונערות, חולמים להיות מפורסמים, להצליח, ושרבים יידעו מי הם. כנראה מכיוון שנפוץ בדורנו אידיאל מזויף שנקרא "להיות סלב". אז הם מוכרים את נשמתם לאחת מתוכניות הריאליטי, שהופכת אותם למפורסמים בן־רגע, רק כי הם יפים/ יודעים לשיר/ לבשל/ להצחיק/ יש להם סיפור חיים מזעזע/ הם פשוט שונים. 

לרגע הם מקבלים "אור" מדומה של זרקורים, אהבה, כבוד והכרה, פתאום "רואים" אותם... ומה קורה שבוע לאחר ההדחה, או אפילו שבוע לאחר הזכייה במקום הראשון?... התרסקות.

גם מפורסמים "אמיתיים", שלא נעלמו כעבור שבוע, אלא הותירו חותם בעל־ערך על התרבות, חווים משברים רגשיים לא פשוטים, ושואלים את עצמם האם הפרסום שווה את המחיר.

מי שנתנה דימוי יפה לרעיון הקליפה שכולאת אותך, היא הזמרת מירי מסיקה. יחד עם קובי אוז היא שרה שיר בשם "כלוב של זהב". מירי סיפרה, שמבחינתה הפרסום הוא כמו כלוב מזהב, כי בהתחלה, כשהפכה מאנונימית למפורסמת, דמה הדבר למישהו ששופך לה זהב חמים על הפנים. הזהב נוזל וכולם אוהבים אותה. זוהי חוויה מרגשת, ללא ספק, אך בשלב מסוים הזהב מתקרר ומתקשה, והיא כלואה בתוכו. היא כבר לא יכולה לצאת סתם לרחוב, כי כל הזמן מצלמים אותה. היא לא יכולה ללבוש את הבגדים הרגילים שלה, שמא יצלמו אותה לעיתון. והיא לא יכולה להביע את דעתה בחופשיות, שמא תשלם עליהם מחיר כבד. כלוב של זהב, הוא, למעשה, תיאור של חוסר היכולת שלה להיות היא באופן פשוט.

התפרסמת ואתה מקבל אהבה ברחוב, אבל אתה משלם מחיר יקר על הפרסום שלך. אתה יושב לקפה עם חבר - מצלמים אותך אוכל. אתה הופך להיות מודע כל הזמן לאיך אתה נראה, מה אתה לובש, מה יכתבו עליך, מה ידברו עליך. בקיצור, אתה משקיע אנרגיה אינסופית בהזנת הקליפה שיצרת או שיצרו לך.

אחד הזמר המפורסים סיפר לי בכאב מה קורה לו לאחר הופעה, לאחר שמאות מריעים לו ונותנים לו אוקיינוס של אהבה והערצה, שרים איתו, יודעים את המילים של השירים שלו בעל־פה, את אותם שירים שהוא כתב בחושך, בדמעות, כשהיה אנונימי, והקהל צורח לו שיחזור וייתן הדרן.

או אז המופע נגמר וכולם מתפזרים. הקהל מזמזם את השירים בדרך חזרה הביתה, והוא, מושא ההערצה, נוחת למציאות, והנחיתה לא רכה בכלל, כי פתאום משתלטת עליו ריקנות גדולה. יש זמרים שממלאים את הריקנות עם המעריצים והמעריצות, אבל הוא אדם נשוי, אז כשהוא מגיע הביתה הוא "רק" מסניף או מעשן משהו. "לו לפחות אשתי הייתה ערה ומחבקת את פחדיי, אולי הייתי נוחת ברכות, מתרגל לפער... אבל אמצע הלילה, היא ישנה, והילדים ישגעו אותה בבוקר".

הקליפה הזו לא אוחזת בכל מי שמפורסם כמובן. יש כאלה שנעשו מפורסמים בעל־כורחם, יש מי שמנצלים את הפרסום כדי להשפיע טוב בעולם, לעזור לאחרים ולעשות שליחות נאמנה. ויש מי שהרצון לקבל לעצמם, גורם להם לנצל את הפרסום רק עבור עצמם. 

עצתי היא עצתו של רבי נחמן מברסלב שכתב: "אם היה לאדם שכל מיושב, חזק ותקיף - היה מבין שהכל שטות והבל. בפרט התאווה שיש לכמה בני אדם להיות מפורסם, הכל הבל ורעות רוח והוא שטות גדול באמת. כי באמת אין זה שום תענוג ונחת רוח אפילו בעולם הזה" (שיחות הר"ן נב).