מה הייתה מרים הנביאה מייעצת לנו לעשות כעת?

אני חושבת שהיום כבר לכולנו ברור שכוחנו באחדותנו. ברור לנו שהקרע שיצרנו בתוכנו, במו פינו וידינו, איפשר לכוחות שליליים מדי להכנס פנימה למדינה שלנו. ולמרות כל זאת, נראה שהתחלנו קצת להתרגל לשגרת המלחמה הזו, שאנחנו חוזרים קצת ל״התרופפות המשמעת״, ואולי לא לגמרי ברור לנו איך לשמר את אותה האחדות.

בתחילת המלחמה נזכרתי במשפט שאמרו חכמינו בעבר: ״בזכות נשים צדקניות נגאלו ובזכות נשים צדקניות ניגאל״. ומיד חשבתי על מרים הנביאה בהקשר שלו.

מרים, שבשיא התופת במצרים, הכינה תוף מרים, כדי להיות מוכנה לחגיגות הגאולה.

היא ידעה משהו על העם שלנו. היא ידעה משהו על העתיד שמצפה לו, והלוואי והיא הייתה כאן כדי לדבר איתנו, איתי, לתת לנו איזו עצה איך מביאים את הניצחון הגדול. איך מקרבים את העם שלנו לגאולה במציאות שלפעמים מרגישה כמו חושך, ואיך לא נותנים לפילוג וריבוי הדעות בעם שלנו לייצר שוב את אותו הקרע הכואב.

אז אולי אני לא יכולה לשמוע את מרים הנביאה מדברת, אבל אני בהחלט ללמוד עצות מהפעולות שהיא עשתה.

השבוע התחלנו את קריאת ספר שמות. הספר שבו מתחיל השעבוד של עם ישראל במצרים ובזמן שרוב הגברים שם עסוקים בעבודת הפרך וציניים לגבי האפשרות שאי פעם יחוו מציאות אחרת, מרים הנביאה רואה בעיני רוחה איך עם ישראל ייגאל ויצא ממצרים בתופים ובמחולות, והיא רצה להכין תוף ומעודדת את כל הנשים בעם ישראל לעשות כמוה.

האם מרים לא ראתה את הפילוג בעם שלה? האם היא לא חזתה בכוחה הנבואי איך רוב העם יעדיף להישאר בתופת והשעבוד במצרים מאשר לצאת לחירות? האם היא הייתה חולמנית ותמימה? בשביל מה לטרוח להכין תוף?

אני חושבת שהפעולות שמרים הנביאה עשתה לפני אלפי שנים יכולות לשמש מתכון להצלחה באחדות ואהבה ביננו גם היום, כי כמו שאבא שלי פעם אמר לי: ״אנשים מצליחים לומדים מאנשים מצליחים איך להצליח״. 

אז הנה שלושת מרכיבי המתכון ששאבתי ממרים הנביאה - 

1. אולי תמימה אבל רואה את התמונה השלמה. להטיל ספק זה הדבר הכי קל. אנחנו יכולים להיות ציניים לגבי רעיון האחדות בעם אבל דווקא כאן נדרשת מאיתנו עבודה שהיא לא אוטומטית - לראות את התמונה השלמה. כולנו רוצים לנצח במלחמה הזו. כולנו רוצים לחיות כאן יחד באהבה, שלווה, אחווה וביטחון. אם זו התמונה השלמה שלנו, עלינו לשאול את עצמנו בכל רגע, תמים ככל שזה נראה, מה אני יכולה לעשות עכשיו כדי להביא את העם שלי לניצחון במלחמה.

2. לעשות צעד! למדתי ממרים שזה לא מספיק רק לדמיין ולחלום. צריך לפעול בתעוזה ובמרץ. לא מספיק להאמין, צריך גם להתנהג כמו מי שמאמין. אם אני מאמינה שאזכה בלוטו, אני ארוץ למלא טופס. ואם אני מאמינה שהעם שלי יכול באחדותו להגיע לניצחון, אני רצה לעשות כל פעולה שביכולתי כדי לעזור לזה לקרות.
למשל: להחליט שלא להגיב באופן מתסיס ומפלג על פוסט ברשת או אפילו על משהו שבעלי אמר, או לבחור להגיב באופן מכבד שמעודד שיח מכבד.

3. להדביק אנשים אחרים בתעוזה לפעול. מרים הנביאה לא פעלה לבד. כשמאות או אלפי נשים מעם ישראל מכינות ביחד תוף מרים, יש לזה הד ועוצמה שמייצרים מציאות. הפעולה הזו מחדירה תקווה גם במי שהיה ספקנים רגע לפני כן. כך מרתיעים את האויב שרואה עם חזק שפועל ביחד ויש לו רק אפשרות אחת מול העיניים- ניצחון. זה הזמן שלנו, בלי בושה, לעודד עוד ועוד אנשים בעם שלנו להצטרף אלינו לתנועה הזו שרואה את התמונה השלמה של הנצחון והגאולה, ועושה צעד ממשי כדי להגשים אותה. כולנו ביחד.

מרים הנביאה ידעה שאנחנו העם הנבחר וארץ ישראל היא הארץ המובטחת שלנו. בעיניה הגשמיות היא ראתה עם מפולג וכאוב שעבר יותר מדי, אבל מבט העל שלה אפשר לה לראות ולפעול מעל לכל דמיון ולייצר מציאות חדשה לעם ישראל. 

עכשיו תורנו, בדרכנו, להכין תוף מרים ולהביא את הניצחון הגדול!