
מסיבת הבכי הלילית העלתה שוב את השאלה: מתי בעלי ישתנה כבר?
״למה אני הראשונה לקום מהבכי של הילדים ולמה כשאני מבקשת עזרה אתה צריך שלוש דקות כדי לקום מהמיטה ולא שנייה וחצי…כמוני? ולמה כשאני מתלוננת אתה משתתק?״
- ענבר כספי
-
אא
אמצע הלילה. בעלי בחלום השמיני ואני משגיחה על הילדים בעיניים עצומות, והנה מגיע הבכי הראשון: של הבן הגדול שלנו. אחריו מצטרף הבכי השני, של הקטנה, ופתאום מצטרף גם הבכי שלי.
לא יכולתי לשאת בעייפות המצטברת מלילה ללילה ללילה…
עם הבכי הגיע גם צרור של תלונות שנשלחו לבעלי, כשהמסר העיקרי שבהם הוא: למה אתה לא משתנה?
״למה אני הראשונה לקום מהבכי של הילדים ולמה כשאני מבקשת עזרה אתה צריך שלוש דקות כדי לקום מהמיטה ולא שנייה וחצי…כמוני? ולמה כשאני מתלוננת אתה משתתק?״
לפעמים זה מרגיש כאילו בניין הנישואין עומד על 4 עמודים: הגבר, האשה, הבית, והציפיה שהצד השני ישתנה…יש איזו פנטזיה כזו שאם הוא יהיה x אז הכל בינינו יהיה טוב יותר.
על פי שיטת ימימה שיסדה ימימה אביטל זצ״ל, בשאיפה לשנות את הצד השני יש התיימרות ודחייה שלו, ובעצם את הדבר שאני דוחה בו אני דוחה גם בעצמי.
אם כך, הדבר הזה שכל כך מפריע לי בצד השני, שכל כך מפעיל אותי רגשית, הוא בעצם כמו שעון מעורר שמספר לי על משהו שקשה לי לקבל בעצמי ויש לי עכשיו הזדמנות לבחון אותו מחדש. יש לי הזדמנות לתקן. לא אותו: את עצמי.
התיקון שלי יתחיל בשאלה: האם אני בוחרת לקבל או לשנות את אותו עניין שמפריע לי, ככל הנראה בעצמי (וכתוצאה מכך בבן הזוג שלי)?
והאם, מעבר למה שכל כך קשה לי לקבל, יש בדבר הזה נקודות מוארות וטובות?
לדוגמתנו מאותה מסיבה לילית, יכול להיות שהקושי שלי לקבל את שלושת דקות התגובה של בעלי (שבזמן בכי מרגישות כמו נצח) נובע מהקושי שלי לאפשר לעצמי את שלוש הדקות הללו. להיות קצת יותר ״ואני אתנהלה לאיטי״ כמו שאומר יעקב אבינו לאחיו עשיו. ולא רק כשהילדים בוכים אלא בכלל, בכל תחומי החיים. אני לא חייבת לזנק מיד ולא הכל חייב לקרות כאן ועכשיו... קצת סבלנות.
אחח... הלוואי והייתי קצת יותר סבלנית כמו בעלי.
בהסכמה שלי לעצור רגע את האוטומט שכל כך רוצה ״לצאת״ על הצד השני ולהיכנס רגע פנימה לתוכי, להבין מה כל כך מפריע לי שם ולמה, יש מידה מסוימת של תיקון. לא רק עבורי, אלא בכלל... לזוגיות שלנו ולעולם.
ואם כבר עצרתי את האוטומט כדי להתבונן מחדש על הדברים, זו הזדמנות מצוינת גם לבחור לראות את הטוב והמואר שיש בבן הזוג שלי.
כשאני מסכימה לעשות את זה, אני פנויה לראות גם את הטוב והמואר שיש בזוגיות שלנו ובעצמי.
אני מקווה שמישהו יזכיר לי את זה במסיבת הבכי הלילית הבאה :)