איך למצוא עיסוק שיסחוף אותנו, ויגרום לנו לשכוח מהעולם?

אגדה חסידית מספרת על חסיד אחד, שהיה יושב ושוקד על התורה יומם ולילה. יום אחד, החליט השטן להעמיד אותו בניסיון, ולבש צורה אנושית כדי לפתות אותו. הוא הוביל את החסיד ביחד איתו למאורת הימורים, שם התגלגלו משחקי קלפים מסעירים ומלהיבים, והשטן קיווה שהחסיד יתפתה להשתתף, יתמכר לזה ויעזוב את לימודיו. השטן והחסיד עמדו והביטו בהתרחשות המסעירה והתוססת, ועקבו אחר המהמרים הממוקדים, שמצחם היה מקומט כהוגן. בין המהמרים בלט אחד שגרף הרבה זכיות, ולא הפסיק לשחק אף לרגע. הוא היה מזמין קפה מהמלצר, אך כשהיה מגיע הקפה, היה שוכח ללגום ממנו. הוא היה נזכר אחרי שעה, כשהקפה היה קר כבר ומבקש אחד חדש, שגם ממנו היה שוכח לשתות, וחוזר חלילה. עם עלות השחר, אחרי שקיפלו את השולחנות, יצאו השטן המחופש והחסיד אל הרחוב, ותוך כדי הילוכם שאל השטן את החסיד כיצד התרשם. "זה גרם לי לחשוב..". השיב החסיד, מהורהר. "לחשוב על מה?" שאל השטן, מחכך ידיו בהנאה, מצפה לשמוע כמה היה לו כיף. "זה גרם לי לחשוב ..". השיב החסיד, "כמה עוד יש להשתפר בלימוד שלי". השטן המופתע הביט בו בהשתאות ושאל: "איך הגעת דווקא למסקנה הזו?!", והחסיד השיב: "אני אף פעם לא שוכח את הקפה שלי!".

מעשייה זו ממחישה בדרך ציורית משאת נפש שיש לכולנו – עיסוק שיסחוף אותנו איתו, ויגרום לנו לשכוח מהעולם, מהקפה ומעצמנו. למרות שהתמכרות אמיתית היא דבר שלילי, המטאפורה של התמכרות משמשת בשפה כתיאור חיובי. אישה ה"מכורה" לעבודה שלה היא כנראה עובדת חרוצה ומסופקת, וגבר ש"מכור" לילדים שלו הוא כנראה אבא טוב ומסור. הפסיכיאטר ויקטור פרנקל כינה מצב מעין זה, שבו שוכחים את הקפה – 'שכחה עצמית', וראה בו רכיב חיוני בדרך למימוש עצמי מלא. הוא המשיל את האדם לעין האנושית: כשהעין מביטה פנימה אל תוך עצמה היא לא רואה כלום. כשהיא מביט החוצה היא אמנם לא רואה את עצמה, אבל דווקא אז היא מממשת את הייעוד שלה (לראות). רעיון דומה מגולם במושג 'זרימה' שטבע הפסיכולוג מיהאי צ'יקסנטמיהאיי (Mihaly Csikszentmihalyi) שהגדיר מצב זה בתור "מצב שבו אנשים כל כך מעורבים בפעילות שהם עושים, ששום דבר אחר לא נראה מספיק חשוב כדי להפריע לה; החוויה כל כך מהנה, שאנשים ימשיכו לעשות מה שהם עושים גם במחיר גבוה, רק בשביל עצם העשייה". הוא גם שרטט שיטה מעשית כיצד להגיע למצב כזה בחיים.

מוטיבציה וזרימה

אדם שהאוטו שלו עובד תמיד כמו שצריך, בקושי מודע לעובדה שיש לו מנוע. גם אם כן, הוא לא היה מתאמץ לדעת עליו כמעט כלום. אנחנו מתחילים להכיר בקיומו של המנוע של האוטו כשיש תקלה. רק אז אנחנו מתחילים לנסות להבין את הגורמים האמיתיים לתנועה של האוטו ולראות מה התקלקל. גם החקירה שלנו אודות מוטיבציה ('הנעה' בעברית), מתחילה מתוך איזו "תקלה" בפעילות שלנו. החיפוש אחר מוטיבציה מתחיל כאשר אין "זרימה". בדרך כלל, כשמחפשים דרכים לעורר מוטיבציה, חושבים על פתרונות זמניים. משפטי מוטיבציה, סרטוני השראה, שירים קצביים בחדר כושר, וכל דבר אחר, הם דברים שיש להם השפעה מסוימת, אך היא זמנית. הרושם של הסרטון מתפוגג, המשפט נבלע במעמקי הזיכרון, והאנרגיות של השיר מפסיקות להפעיל את הגוף ברגע שלוחצים stop. חיזוקים אלה יותר דומים לגרר שנושא את האוטו כמה קילומטרים, או לחברים שעוזרים לדחוף אותו קצת, ולא לתיקון אמיתי ושורשי של המנוע התקול.

מאפייני הזרימה

תיקון שורשי כזה הוא בדיוק מה ששיטת הזרימה של צ'יקסנטמיהאיי מציעה. במקום לחפש אחר חיזוקי מוטיבציה שהשפעתם קצרת טווח, שינוי אמיתי יבוא מתוך שינוי באורח חיים, בגישה, ובאופי הפעולות שאנו מבצעים. כמה ממאפייני המפתח של הזרימה מובאים ברשימה הבאה:

1. בחירת האתגר הנכון: פעילות שמאפשרת זרימה היא כזו שתואמת לרמת המיומנות של האדם. פעילות קשה מדי תגרום לאדם תסכול וייאוש, ופעילות קלה מדי תגרום לו שעמום וחוסר עניין. האתגר צריך להיות מאתגר, כדי לעורר את מלוא תשומת הלב שלך, אבל בר ביצוע, כדי לא להכריע אותך.

2. הסרת הסחות דעת: כדי שיהיה אפשר לצלול לעומק הפעילות, צריך להשאיר את המצופים מחוץ למים. הסחות דעת חיצוניות לא רק גוזלות לנו זמן, הן בעיקר מונעות מאיתנו להתמסר לחוויה. צמצום של הסחות דעת, כגון טלפונים והפרעות חיצוניות, יסייע לשמור על מיקוד ולהקל על הכניסה לתוך חוויית הזרימה.

3. בחירה אישית: גם אם האתגר תואם למיומנות, ואין הסחות דעת, עדיין יש מרחב של פעילויות שבאופן טבעי אדם נמשך אליהן, וכאלה שלא. חוסר מוטיבציה היא לפעמים לא בעיה באדם ובגישה שלו, אלא בפעילות שבה הוא בחר לעסוק. חיפוש פנימי, וניסוי ותהייה אחר פעילויות שמושכות אותך, הם חיוניים ליצירת זרימה.

4. פעילויות קבוצתיות: בני אדם מדליקים אחד את השני, ועוזרים לכל אחד מחברי הקבוצה להרגיש יותר מעורב ומרוכז. אמנם, יש כאלה שלבד הם יותר אפקטיביים, אבל אי אפשר להתכחש להשפעה האדירה של נוכחות קבוצתית על הריכוז והמוטיבציה של כל אחד מהמשתתפים. לכן, כדאי למצוא שותפים לפעילות שבה אדם עוסק, ולפעול יחד.

5. תיעדוף הנאה על פני תוצאות: החיים שלנו מחולקים לאמצעים ומטרות. העבודה היא אמצעי, למשל, וההנאה מהשכר היא המטרה. גישה זו גורמת לקבל בהכנעה גם עשייה לא מספקת, מתוך מחשבה שהיא בין כה וכה רק האמצעי להשגת התוצאה, שהיא מה שחשוב. הבעיה בגישה הזו היא שרוב חיינו אנחנו מעבירים בעיסוק ב"אמצעים", וחבל שרוב זמננו יוזנח ויועבר בגרירת רגליים. לכן, כדאי לשנות הסתכלות, ולהביט גם ב"אמצעים" כמטרות, ואפילו כאלה שיותר חשובות מהתוצאות.

'מעיין חיים' זה השם שניתן בשפה העברית למעיין שנובע מתוך עצמו. הסיבה לכך היא, מסביר המהר"ל מפראג, שחיים פירושם נביעה עצמית. "שאין ענין החיוּת (אלא) רק החיוּת מעצמו, שלכך נקרא המעיין שהוא נובע מעצמו ואין מקבל מאחר 'מעיין חיים', מפני שהוא מעצמו נובע, וזהו החיים". אדם חי הוא אדם שמה שמניע אותו זה הכוחות של עצמו. אמנם, אף אדם לא יכול להיות חי לגמרי במובן הזה. כל אחד צריך חיזוקים חיצוניים למוטיבציה שלו מדי פעם, שיעשו לו "החייאה". אבל, ככל שנבחר יותר נכון את הפעילויות שלנו, ונתכוונן אליהן בצורה טובה יותר, כך נהפוך יותר ויותר מבור יבש שמייחל לגשם חיצוני, למעיין הנובע מעצמו.