"עם ישראל חי" – מהיכן הגיע הביטוי?

בתקופה זו ניתן לשמוע ולראות הרבה את הביטוי 'עם ישראל חי'. בין אם זה בפוסטים או בסטוריז של תמיכה במדינת ישראל, מהארץ או מחו"ל (Am Israel Chai), בין אם זה בסטיקרים המודבקים על מכסה תא מטען של מכוניות, ובין אם זה בשירים ונאומים שמושמעים בשטחי הכינוס ובבסיסי הצבא. אף שביטוי זה נפוץ מאד בימינו, ושגור על לשונו של כל אדם כאילו היה קיים מימים ימימה, ואף על פי שבצליל שלו הוא נשמע מאד עתיק – המקור שלו לא לגמרי ברור. המסע אחר מקורותיו של משפט זה מגלה סיפור מעניין.

חייו של העם היהודי, חייו הארוכים באופן לא מוסבר, תוארו עוד בתנ"ך באופן ציורי כתנודה בין מוות ותחייה, בין קמילה וצמיחה, בין גלות וגאולה. אחת הנבואות היפות על כך היא 'חזון העצמות היבשות' של יחזקאל הנביא. בחזיון מובא הנביא לבקעה מלאת עצמות מתים, וה' מצווה עליו לשאת נבואה על העצמות האלה. בעוד הנביא פוצה את פיו, קורמות העצמות עור וגידים, קמות לתחייה, נכנסת בהן רוח חיים, והן עומדות על רגליהן ומתנועעות. התרחשות נבואית זו היא משל על בני ישראל: 

"הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כׇּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל. הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹמְרִ֗ים יָבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ׃ [...] כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל".

נבואה זו ודומותיה מנבאות את תחיית ישראל, גם כשנראה שאבדה תקוותו ואבד כוחו לשוב ולחיות מחדש. נבואות אלה קיבלו מעמד מיוחד בתקופת הציונות, שענתה להן כהד ממרחק של דורות רבים. אף על פי כן, הביטוי 'עם ישראל חי', השגור על לשוננו בצורה הזו, לא מופיע בהן. המקור המוקדם ביותר הידוע לנו, נעוץ בדמות של רבי יהונתן אייבשיץ (1694-1764), רב, מקובל ומנהיג בקרב יהדות צרפת, שעסק גם בתורת הנסתר ובכתיבת קמעות. בשל מנהיגותו, חוכמתו והילת המיסתורין שאפפה את דמותו, אגדות ומעשיות רבות נקשרו בו. אחת מהן קשורה בפתגם שאנו עוסקים בו.

האגדה מספרת על ההגמון של מץ (עיר בצרפת), שהחליט לגזור גירוש על כל יהודי העיר, באמתלות שונות ומשונות. הרב אייבשיץ פנה אליו ודרש ממנו לבטל את הגזירה. "עם ישראל חי לעולם ועד" אמר לו הרב, במהלך השיחה הנוקבת שקיימו. ההגמון, בסופו של דבר, הסכים לבטל את הגזירה, אבל רק בתנאי אחד: שיצליח הרב אייבשיץ לבצע משימה, שנראית במבט ראשון בלתי אפשרית. עליו לכתוב את המשפט שאמר, "עם ישראל חי לעולם ועד", על משטח בגודל מזוזה, 45,760 פעמים – כמספר יהודי העיר מץ. לכאורה, בלי יכולת לכתוב אותיות בגודל של פירור חול, לא היה נראה שיש לזה סיכוי.

אולם, להפתעת ההגמון, הרב אייבשיץ חזר מהר מאד לחדר, ובידיו דף נייר שהעיד כי עמד במשימה. הוא עשה זאת באופן הבא: הוא שירטט טבלה על הדף, כתב את האות ע' באמצע הטבלה, והקיף אותה באותיות של המשך המשפט, 'ם-י-ש-ר-א-ל-ח-י-ל-ע-ו-ל-ם-ו-ע-ד' בכיוונים שונים של הדף. כך היה ניתן לקרוא מתוך הדף את המשפט הזה, בצירופים שונים, כמספר הפעמים שנדרש. ההגמון המופתע אמר שיידרש לו זמן לבדוק שזה אכן כך, ובינתיים ידחה את גזירת הגירוש. רק כעבור שנה הוא סיים לספור את ה־45,760 ולגלות שהרב צדק, וביטל סופית את הגזירה.

הטבלה שיצר הרב יהונתן אייבשיץ נותרה ידועה כקמיע הצלה בקרב מקובלים ובעלי סוד. מלבד זאת היא גם שימשה חידה ושעשוע למתמטיקאים, שהציגו את הנוסחאות לחישובו של "ריבוע קסם" המסתורי הזה. אולם, מלבד המתמטיקאים והמקובלים, המשפט הזה נפוץ בקרב העם, ובשלב מסוים הפך מטבע לשון זה לשגור וידוע. שירי עם ישנים שנוצרו בקהילות יהודיות, שאפילו לא ידוע מי חיבר אותם, שילבו את המשפט הזה בניגוניהם. כך למשל השיר "עם ישראל חי, עד בלי די", שיר נוסטלגי ואהוב במסורת של יהודי הונגריה. בסופו של דבר, נעשה המשפט ידוע ונפוץ גם בחברה הישראלית, והוא נשלף מהמגירה בעיקר בעתות צרה ומצוקה, כשדרושים לנו תקווה ועידוד.