איך אפשר לשמוח באדר כשאנחנו בעיצומה של מלחמה?
אחת העוקבות שלי כתבה לי בתגובה לסטורי: ״זה לא מחובתנו לדעת מה קורה? דווקא כדי לעזור לחטופים, לחיילים, לעם שלנו, אנחנו לא מחויבים לעקוב אחרי כל התרחשות ולהצטער מעומק הלב על המצב?״
אחת העוקבות שלי כתבה לי בתגובה לסטורי: ״זה לא מחובתנו לדעת מה קורה? דווקא כדי לעזור לחטופים, לחיילים, לעם שלנו, אנחנו לא מחויבים לעקוב אחרי כל התרחשות ולהצטער מעומק הלב על המצב?״
לפני מספר ימים כולנו הזדעזענו מהטרגדיה של הריגת שלושה מחטופנו בידי כוחותינו. קבלו מספר מילים מדבריה המרוממים של איריס חיים, אמו של יותם, אחד החטופים
בימים אלה של חטופים המתחילים לחזור הביתה, מבט היסטורי לאחור אל דילמה מוסרית שוברת לב בנושא המורכב הזה, שהתרחשה במחנה ההשמדה אושוויץ
אם אתם רוצים לתעל את הימים המתוחים, הדאגה לגורל החטופים, השמועות, הויכוחים, חוסר האונים, והתחושה ששולטים בנו - לפרק תהילים, הנה הפרק המפורסם ביותר, "שיר למעלות", עם הסבר בסיסי של מה שאנחנו אומרים