אבלות

בכל שנה מתרחשת אותה תנודה חדה: עד תשעה באב – אבלות, זעם, נבואות חורבן קודרות. מתשעה באב ועד החגים – אופטימיות, נחמה, תקווה ועידוד. השנה, יותר מתמיד, קשה להבין את המעבר הזה

האבלות והצום, כך לימדונו רבותינו, אינם משהו ש"אף אחד לא צריך להסביר". אדרבא, התכלית המרכזית של שלושת השבועות היא לשאול, להקשיב, להתבונן, לעשות רפלקסיה פנימית כדי להבין היכן טעינו ומה עשינו לא נכון ואיך יכול להיות שכשלנו כך

מאז שמחת תורה נולדו כמה וכמה תינוקות שקיבלו את שמותיהם של נופלים שונים. מה מקור המנהג היהודי להנציח את שמו של נפטר בהענקת שמו לתינוק, וכיצד יכול מנהג זה להועיל לילד?