לפני הכל, אולי כדאי שתעצרי ותחליפי בגדים?

למה פרשת השבוע, פרשת תצווה, מספרת לנו על המלתחה של הכהן הגדול? למה כל כך חשוב מה הוא לובש? איך זה שהתורה, שהיא כל כך פנימית ועמוקה, מתייחסת לבגדים כדבר שמייצג תפארת וכבוד? אם הכהן הגדול יתלבש אחרת, הוא כבר לא יהיה מפואר ומכובד?

כל התהיות האלה עלו בי כשקראתי את פרשת השבוע. ולפני שמצאתי להן תשובות, חשבתי על עצמי.

אחרי שילדתי את בתי השנייה, מצאתי את עצמי יוצאת מהבית עם פיג׳מה ושיער פזור, לפעמים גם עם איזו בננה מעוכה על החולצה. לא ממש עניין אותי איך אני נראית. רציתי רק לצלוח את היום עם כמה שפחות בכי וכמה שיותר שינה.

למה לעשות כזה עניין מבגדים? בתוך תוכי אני אדם מכבד ומכובד, למה גם הלבוש שלי צריך לצעוק את זה החוצה? מה רע בקצת בננה מעוכה על החולצה?

התורה הנצחית שלנו מספרת לנו על מלבושים חיצוניים, כדי להזמין אותנו להתבונן מחדש על אותם ״מלבושים״ בחיים שלנו. למעשה, כל דבר שאנחנו רואים במציאות הוא ״מלבוש״ שמכסה על משהו אחר. הלבוש חשוב כי הוא מספר לנו משהו חשוב עוד יותר שנמצא שם מתחתיו.

כשאני הולכת עם הבן שלי (בן שנתיים ו-8 חודשים) ברחוב ואנחנו רואים חייל, הוא מיד אומר: ״הנה גיבור! הוא שומר עלינו!״. הלבוש החיצוני סיפר לו שמתחת למדים האלה יש גבורה ושמירה.

גם לרצונות שלנו יש בגדים!

כשממש בא לי שוקולד - לפעמים מתחת לחשק הזה יש רצון עומק לתחושת שמחה ורוגע, כי, וואו, כמה שפחמימה משמחת אותי. לעומת זאת, לפעמים מתחת לחשק הזה נמצא באמת צורך במנת סוכר.

כשאני מעלה סרטון לרשת החברתית ואני ממש מחכה לראות את מספר הלייקים עולה - גם זה ״לבוש״ שמתחתיו יש רצון עמוק. רצון להרגיש אהובה, רצון לקבל אישור שהעשייה שלי משמעותית להרבה אנשים.

שמחה, שלווה, אהבה, משמעות: הרבה פעמים אלה הן הרצונות העמוקים שמתלבשים להם בכל מיני ״סוודרים״ ו״שמלות״ בצורת חשק למתוק, צורך באישורים חיצוניים, כעס על בן הזוג או אפילו על עצמנו.

המלבושים שלנו ושל הרצונות שלנו חשובים. הם מספרים לנו משהו על עצמנו ועל החיים. הנה כמה דברים שנוכל לעשות איתם כדי להצליח להתקרב לרצונות ולמטרות האמיתיות שלנו בחיים.

1. להחליף אותם: כמו שאפשר להחליף סוודר ושמלה, אפשר להחליף גם התנהגויות ומחשבות. העולם שלנו מתחדש בכל יום ובכל רגע, וכך גם אנחנו יכולים ומוזמנים להתחדש ולחדש את התודעה שלנו. אם מחשבה או הרגל מסוים לא משרתים אותנו יותר, זו ההזדמנות לפשוט אותם בתא ההלבשה ולבחור ״לבוש״ אחר, מתאים יותר. 

2. לברר אותם: כשעולים בנו מחשבה, חשק או רגש מסוים, טוב להרגיל את עצמנו לשאול מה הרצון העמוק שלי מתחת לאותו רגש/חשק/מחשבה, ומה אני יכולה לעשות עבורו. אם למשל מתחת לחשק העז למתוק יש רצון עמוק לרגע של שלווה, אולי אני יכולה להגביל את עצמי לשתי עוגיות שוקולד צ'יפס במקום חמש, ואז לקחת לעצמי חמש דקות למנוחה ונשימות או לשיחת טלפון עם חברה שמרגיעה אותי. ככל שנתחבר יותר לרצונות העמוקים שלנו ונפעל בשמם, כך נחוש יותר הגשמה, שמחה ומשמעות בחיינו.

3. לעבוד מבחוץ: לאותה ענבר שיצאה מהבית עם פיג׳מה ובננה מעוכה עליה הייתי ממליצה בשלב זה, בלי לחשוב יותר מדי, פשוט להחליף בגדים. ואופס, תראי איך תוך שתי דקות את כבר לא מרגישה כמו אישה הורמונלית אחרי לידה שבקושי ישנה בלילה. בעוד שהסעיפים הקודמים מבקשים מאיתנו לעשות עבודה פנימית על עצמנו, על המחשבות שלנו, העצה בסעיף זה היא פרקטית, מהירה יותר, והרבה פעמים היא פשוט עובדת. גם למלבושים החיצוניים בחיינו יש תפקיד ולפעמים, הכי פשוט להחליף אותם. לשינוי הפעולה הגשמית יש אפקט גדול על התחושה הפנימית שלנו. 

ובנימה זו, הלכתי לקנות לי שמלה חדשה. אם בעלי שואל, תגידו לו שפרשת השבוע דורשת ממני ללבוש בגדי הדר ותפארת, לא חולצה עם בננה מעוכה...