כל הריון מחייב אותי לחשב מסלול מחדש בקריירה שלי

כבר שלוש וחצי שנים שאני אמא, ובכל התקופה הזו זכיתי להיות שלוש פעמים בהריון. במהלך כל השנים האלה אני מרגישה שאני עוברת מעין רכבת הרים סביב הנסיון לשלב ולאזן בין האימהות והקריירה. בכל פעם התחושה שלי היא שאני בונה סוג של מגדל קלפים, ואז נכנסת להריון והמגדל הזה מתפרק ומבקש ממני לבנות אותו מחדש. כל הריון שלי מביא איתו הרבה תהיות ובקשות לדייק את עצמי בפן המקצועי, וכל לידה מבקשת ממני לעשות הפסקה ולחשב מסלול מחדש לאיזה אופי של עבודה אני רוצה ומסוגלת לחזור לאחר מכן. זה לא פשוט, במיוחד לאור העובדה שאני עצמאית ושמאוד חשוב לי להצליח גם כאמא וגם כבעלת עסק.

בהריון הראשון שלי הייתי מאמנת כושר ומרצה בקורסים והכשרות למאמנים. אהבתי את מה שעשיתי אבל ככל שההריון התקדם התחלתי לתהות האם הקריירה הזו תתאים לאורח חיי החדש ועד כמה היא תשתלם לי. באותה הנשימה כבר התחלתי לנצל את ההכשרה החדשה שהייתה באמתחתי - מאמנת אישית תודעתית ברוח היהדות - והתחלתי לאמן וללוות רווקות למציאת זוגיות. הייתי בטוחה שאחרי שאלד אמשיך לאמן במלוא העוצמה ותהיה לי קליניקה מלאה וגם אפתח קורסים והרצאות רבות-מכר סביב נושא חיפוש הזוגיות. אבל בחודש תשיעי לאותו ההריון כבר לא הצלחתי להכיל שום דבר חוץ מעצמי ועשיתי הפסקה מהתחום הזה.

לאורך השנה שלאחר הלידה הראשונה שלי המשכתי לשלב בין אימון כושר לאימון רווקות ובעיקר להיות אמא, והמשכתי לתהות איך אני ממשיכה לבנות את מגדל הקלפים הזה באופן שיספק לי גם פרנסה וגם משמעות ושמחה בעשייה שלי. בהריון השני שלי הבנתי שהתשוקה החדשה שבוערת בי ומבקשת ביטוי היא יצירה וכתיבה של תכנים שמנגישים יהדות לקהל הרחב. התחלתי לעשות את זה להנאתי ולאחר הלידה השנייה התחלתי גם להתפרנס מזה. כיום אני נמצאת בהריון השלישי שלי, אני שמחה ואוהבת את מה שאני עושה אבל שוב מתמלאת בחששות ומחשבות איך אצליח לשמור על העסק שלי כשאני עומדת לפני לידה נוספת, שאולי תדרוש ממני לעשות הפסקה מסוימת מהעבודה ולחשב שוב מסלול מחדש.

בפרשת השבוע מסופר על יצחק אבינו שיושב וחופר שוב את הבארות שאבא שלו, אברהם, חפר והפלישתים סתמו. יצחק נאלץ לעשות עבודה סזיפית של פתיחת בארות וגם לתת לכל אחת מהן את השם שאברהם אבינו כבר נתן להן, כל זאת כדי שדרכו של אברהם אבינו תמשיך ולא ״תיסתם״ ותקטע. בספרה של סיוון רהב מאיר ״לגדול״ היא מתארת את האירועים האלה כדבר לא כל כך זוהר ונוצץ בהשוואה למאורעות חייו של אברהם אבינו שמל את עצמו בגיל 99, שזכה להתבשרות ניסית ואלוקית על ילד שעומד להיוולד לו בגיל 100 ושיצא למסעות נועזים מחוץ לאיזורי הנוחות שלו. יצחק אבינו כביכול ״רק״ פתח שוב בארות שנסתמו. הוא אפילו לא היה הראשון לחפור אותן. אבל אם התורה מספרת לנו על כך, ככל הנראה יש כאן מסר מאוד זוהר עבורנו.

עם ישראל נקרא גם עם הנצח וכל אחד מאיתנו הוא חלק בפאזל הזה שמרכיב את תמונה רחבה ונצחית. אנחנו ביחד חלק מדרך מתמשכת שמובילה לתכלית מלאת אור וטוב, לגאולה. כשאנחנו מתחברים לחלקים אחרים בפאזל הזה, אנחנו חזקים ואנחנו מסוגלים לבצע כל פעולה. הפעולה שיצחק אבינו נדרש לעשות היא פעולה סזיפית שלא גורפת הרבה תשואות ומחיאות כפיים, אבל היא הכרחית להמשך המסע של עם ישראל. המסר העמוק כאן עבורנו הוא שגם כשאנחנו נדרשים לעשות משהו שוב ושוב, לבנות משהו שהתפרק, לדבר שוב עם בן הזוג על מה שמפריע לנו, להשקיע מחדש מאמצים בעסק שהמריא ואז נכפתה עליו הפסקה, או אפילו להחליף שוב חיתול - אנחנו מקדמים את עצמנו ואת עם ישראל לעבר תכלית גדולה וחשובה. כלומר, אנחנו לא פועלים רק בשביל עצמנו.

המסרים האלה נותנים לי מידה של שקט וביטחון לקראת חופשת הלידה שלי שמתקרבת. הבנתי שכאשר אני מתחברת לחלקים אחרים בפאזל, למשפחה שלי, לעם שלי, לתכלית של כולנו, אז אני מצליחה להתחבר לתפקיד והשליחות המיוחדים שלי בתוך התמונה השלמה. לפעמים התפקיד שלי כולל מאה אחוז אמא שמעניקה ומטפחת את דור העתיד של העם שלנו ולפעמים הוא כולל שישים אחוז אמא וארבעים אחוז יוצרת שמפיצה תוכן דרך מגוון ערוצים לפרנסתה. לפעמים אני בוחרת את התפקיד שלי ויוזמת שיתוף פעולה חדש בעסק, ולפעמים החיים בוחרים עבורי את התפקיד הבא שלי כשהם מגלים לי שאני בהריון או שהגיע הזמן ללדת. כך או כך, כאשר אני בוחרת להתחבר לתמונת הפאזל השלמה, אני מקבלת הרבה יותר כוחות לחפור בארות מחדש גם לאחר שנסתמו.