5 פסחים בתולדות העם היהודי שהתנהלו באווירת מלחמה
פסח כזה עוד לא חווינו בארץ, אך בהיסטוריה הארוכה שלנו היו הרבה פסחים קשים. ועתה, מפרספקטיבה של היום, נראה שתמיד העם היהודי ידע להרים את הראש מתוך האפר - ושוב לצמוח מחדש
- רועי דר
-
אא
חג הפסח מתקרב, והשאלות מתרוצצות בראש – איך אפשר לחגוג את חג החירות, כשכל העם מוטרד במלחמות, באיומים ובשבויים? ובכן, נראה שזאת לא הפעם הראשונה בהיסטוריה של העם היהודי שאנחנו חוגגים את פסח בעת מלחמה. קבלו 5 פסחים שעברו על עם ישראל בימים קשים.
א. המצור הרומאי
פתיחת המרד הגדול נגד הרומאים נעשתה בהצלחה. בהתחלה המורדים היהודים אכן גירשו את גאלוס, הנציב הרומאי בסוריה שנשלח לדכא את המרד. אולם, הרומאים לא היו מוכנים לעבור על כך בשתיקה. בערב פסח, שנת 70 לספירה, המצביא טיטוס הקיף את ירושלים עם צבא של עשרות אלפי לוחמים. כך התחיל המצור האכזרי, בזמן שיהודים קנאים נלחמו זה בזה מבפנים, ובסופו נחרבו בית המקדש השני וירושלים.
ב. פסח בפורים?
במגילת אסתר, מציינים שבשלושה עשר בניסן המן הרשע שלח את הפקודה, החתומה על ידי המלך אחשוורוש, להשמיד את היהודים בחודש אדר. מרדכי שמע על כך מיד, קרע את בגדיו, לבש שק ואפר וזעק ״זעקה גדולה ומרה״. לא רק מרדכי התאבל, גם ״ובכל מדינה ומדינה, מקום אשר דבר המלך ודתו (= הצו שלו) מגיע – אבל גדול ליהודים, וצום ובכי ומספד...״. אסתר, לאחר חילופי מסרים עם מרדכי, החליטה לגשת למלך ולבקש לבטל את הגזירה. אולם, מאחר שהיא ידעה שהמלך עלול להרוג אותה אם יראה בפנייתה חוצפה, היא הייתה שרויה בחרדה נוראית. היא ביקשה ממרדכי שיוציא הודעה ליהודים, ושכולם יצומו שלושה ימים, וגם היא תצום שלושה ימים, ויתפללו להצלחתה ולהצלתם, ואחר כך היא פנתה למלך. יוצא שימי הצום, וכך גם לפי הפרשנים, היו בין י״ד לט״ז בניסן – כלומר ממש בימי חג הפסח.
ג. עלילת הדם בגאלאץ
בשנת 1859, בגאלאץ (עיר נמל במזרח רומניה), ילד בן 11 בשם אנטוניו טען שיהודים פיתו והוליכו אותו במדרגות אבן כבדות למקווה בתוך בית הכנסת, שם עשו לו חתכים בזרוע ובצוואר. שוטרים לקחו את הילד לזהות את היהודים שפיתו אותו בבית כנסת הגדול של העיר, וחמישה עשר מהם נלקחו למעצר. המעשה התפשט ברחבי העיר, שהיהודים השתמשו בדם של ילד נוצרי בשביל לאפות מצות, והמקומיים רתחו. המון זועם של רומנים ויוונים צעירים הרסו בתי כנסת ובתים פרטיים, כ-60 יהודים נפצעו קשה ו2 או 4 נרצחו. לאחר האירוע, בבדיקה של סגן הקונסול הבריטי, נמצא שלילד לא היו חתכים מלבד שריטה קטנה, ולבית הכנסת לא היו מדרגות אבן למקווה – אלא מדרגות עץ מחוץ למבנה.
ד. פרעות קישינב
בשביעי של פסח 1903, המון אכזרי השתולל כנגד היהודים במהומות שנמשכו 3 ימים, ובהם נרצחו מעל 50 יהודים, עשרות נפצעו קשה, מעל 500 נפצעו קל, וכ-700 בתים ועסקים נבזזו. איך הכל התחיל? עיתון אנטישמי (שמומן על ידי משרד הפנים של רוסיה) פרסם מאמרים כמו ״מוות ליהודים!״ ו״מסע צלב נגד הגזע השנוא!״. כאשר נמצאה גופת נער נוצרי צפונית לקישינב (אחרי זה הסתבר שדודו רצח אותו כדי לקבל ירושה), ולאחר שנערה ניסתה להתאבד בבית חולים יהודי – נפוצה עלילת הדם המוכרת שיהודים מכינים מצות מדמם של ילדים נוצרים. אז כמה פעמים אפשר להאמין לאותה מעשייה אינפנטילית? מסתבר שכאשר מדובר בהזדמנות לפגוע יהודים – כל המרבה הרי זה משובח.
ה. מרד גטו וורשה
רחל לאה זילברברג, הידועה בכינוי שרנקה, הצליחה להימלט מוורשה עם פרוץ המלחמה ולהתחבא במנזר בשם ״האחיות הקטנות״. במנזר הצליחה לשמור על קשר עם תנועת ״השומר הצעיר״, וב-1942 התנדבה לחזור לגטו וורשה כדי לספר ליהודים על בורות הירי של הנאצים ולעורר את המרד. יושבי הגטו הזדעזעו, אך עדיין חששו לצאת לפעולה. חודש לאחר בואה לגטו, הנאצים הוציאו 50 גברים בלילה ממיטותיהם וירו בהם ברחוב. אותו לילה כונה ״ליל הדמים״, ובעקבותיו הודה מרדכי אנילביץ׳ (המנהיג הבולט של המרד) שהוא טעה בכך שלא הקשיב לה מיד, ושחייבים לפעול בהקדם. הם יצרו קשר עם המחתרת הפולנית כדי להשיג נשקים, תדרכו את יהודי הגטו לקראת המרד, ובערב פסח 1943, חג החירות, הם יצאו להילחם. לא משנה כמה התעללו בהם והכניעו את גופם, רוחם נשארה חופשית. הקרב נמשך כמעט ארבעה שבועות, לפי דיווח של הנאצים מתו כ – 16 לוחמים גרמנים ו-85 נפצעו, אך לפי עדויות אחרות מתו סביב ה-300. הגטו נחרב כליל, 13,000 יהודים נהרגו, והשאר – כ-50,000, הועברו למחנות השמדה.
ובכן, עם ישראל עבר לא מעט פסחים קשים. ועדיין, בכל פסח אנחנו שרים: ״...שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו... אלא, שבכל דור ודור, עומדים עלינו לכלותינו... והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם...״. פסח לא תמיד יוצא בתקופה שמחה, אך הוא תמיד סיפור של תקווה. הוא מעמיד לפנינו סיפור שחוזר ומתגלגל בתולדות העם שלנו, ושבסופו, לא משנה כמה עמוקה הצרה שלנו – תמיד ניצלנו ופרחנו מחדש.