אילון מאסק והמהפכה הפורנוגרפית בטוויטר - חופש מוחלט או אובדן דרך?

כבר כמה שנים שטוויטר מתירה פרסום של תכנים פורנוגרפיים ואלימים, אך רק בחודש שעבר הונחה עליהם חותמת רשמית. אילון מאסק, היזם הנודע שבין השאר קנה גם את טוויטר ושינה את שמה ל״רשת X״, הכריז כי הרשת תאפשר העלאת תכנים פורנוגרפיים ״מאושרים״. בעמוד המדיניות של הרשת נכתב: ״אנחנו מאמינים שמשתמשים צריכים להיות מסוגלים ליצור, להפיץ ולצרוך תוכן שקשור לנושאים מיניים כל עוד הוא הופק והופץ בהסכמה". יש המשערים כי מאחורי הצעד הזה עומדת כוונתו למשוך עוד עוקבים, בתגובה להשקת מתחרה חדש על ידי אינסטגרם. בין אם מדובר במניע כלכלי או אחר, ההחלטה הזאת מעלה שאלה חריפה: מהו הגבול של חופש הביטוי?

מצד אחד, חופש הביטוי הוא ערך יסודי שבלעדיו דמוקרטיה לא יכולה להתקיים. אם ניקח את כל המשטרים הדיקטטורים בעולם, כנראה שנמצא אצלם לפחות דבר אחד משותף – השלטון קובע מה הן הדעות הלגיטימיות, וכל מי שאינו מתיישר לפיהן ימצא את עצמו או מת או נרקב בכלא. יותר מכל כוח פיזי, שטיפת מוח היא האמצעי היעיל ביותר לשלטון דיקטטורי יציב, וכן להיפך – חופש הביטוי הוא האמצעי החזק ביותר לשמירת הדמוקרטיה. אולם, נראה שאילון מאסק הלך צעד אחד רחוק יותר. המסר שמשתקף מהחלטתו הוא שחופש הביטוי אינו רק אמצעי לשמירת הדמוקרטיה, הוא גם הערך העליון והמצפן המוסרי שלה. לדעתו, בחברה אידאלית לאנשים צריכה להיות אפשרות לא מוגבלת לצרוך ולפרסם פורנו, מכיוון שזה נותן להם חופש – ואיזו מטרה יותר טובה יכולה להיות למדינה דמוקרטית מלתת חופש לאזרחים שלה?

מנגד, קולות רבים התרעמו על החלטתו של מאסק. לדבריהם, לפורנוגרפיה חופשית יש השלכות חמורות על הבריאות הנפשית, על הערכים, ועל מערכות היחסים של הצופים. החשיפה לתכנים שכאילו פוגעת באופן שבו אנשים חושבים על בני המין השני, יוצרת תפיסות מעוותות של אינטימיות ומשפיעה לרעה על היחסים הפיזיים בין בני זוג. אז מה יותר חשוב, שלאנשים יהיה חופש או שהחברה תהיה יותר בריאה? איך בוחרים? נראה שכדי לענות על כך נצטרך לברר מושג הרבה יותר בסיסי. מהו חופש?

דמיינו סירה. בלי מנוע, בלי משוטים. סירת עץ מטלטלת בין גלים סוערים בלילה אפל. לסירה יש קברניט, הוא אוחז בה חזק ומנדנד אותה כדי לכוון את דרכו לאחד האיים. האם אפשר לומר עליו שהוא בשליטה? נראה שכדי שיצליח להגיע אל היעד הנכסף, הוא יהיה חייב מנוע עוצמתי שיסייע לו להתגבר על הסערה ופנס שיאפשר לו לראות למרחק. בלעדיהם אפשר לומר שהגלים הם אלו שבאמת בתפקיד ״הקברניט״. אותו דבר נכון גם לגבי העולם המודרני. אינסוף הגירויים שאנחנו נתקלים בהם ביומיום מתאמצים כדי לסחוף אותנו לפי האינטרסים שלהם. הטכנולוגיה המודרנית יודעת לנצל את הפסיכולוגיה והביולוגיה האנושית באופן ציני ומקצועני כדי להפוך אותנו למשתמשים קבועים, ולא פעם גם מכורים. כך רש״י, גדול פרשני המקרא, מסביר את האופן שבו מנגנון הראייה פועל אצל אדם שנפשו אינה בשלה: ״הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות. העין רואה, והלב חומד, והגוף עושה את העבירות״. במילה אחת  – נגררים. מי שהולך אחרי עיניו, עלול למצוא שהגירויים התת מודעים והפיזיים שלו התגברו על בשלותו הנפשית והשכלית.

אם נחזור לנושא המקורי – האם עדיין נאמר שהחלטתו של אילון מאסק נותנת יותר חופש למשתמש המצוי בטוויטר? נראה שלהיפך. היא מגבירה את הסחף האדיר של גירויים וכוחות חיצוניים. פלטפורמת המדיה החברתית הזו בונה רשת מלכודות שיתפסו בחוזקה מיליוני אנשים וישלטו עליהם ביד חזקה. לעניות דעתי, אילון מאסק משתמש במילה ״חופש״ כדי לקדם את דיקטטורת האינטרסים הכלכליים של רשת X ועסקי הפורנו. אולם, עם כל הכבוד לאילון מאסק, לא הוא יקבע אם נהיה חופשיים. אם נבין את הכוחות של המציאות, נכיר את הצרכים האמיתיים שלנו, נטפח מנועים חזקים שיעזרו לנו לשוטט בעולם בביקורתיות וזהירות - אין ספק שנוכל לתפוס את ההגה ולהפליג קדימה כנגד כל הגלים. לא משנה מה יחליט מיליארדר כזה או אחר משיקוליו העסקיים – אף פעם לא מאוחר מדי לבחור להיות חופשיים.