כאב, צער וסבל מגיעים אלינו לחיים בלי להודיע מראש. הם פתאום נוחתים, ואז חומות ההגנה שבנינו – אם זה כסף, בריאות, קשרים אישיים, מקום עבודה, לפתע קורסים ומתמוטטים. למה זה קורה? האם יש לצער ולכאב שיעור כלשהו ללמד אותנו?
כל אחד מאיתנו קיבל ארגז כלים שונה, שמכיל את כל מה שיצטרך כאן, בחיים האלה, כדי למלא את ייעודו ושליחותו בעולם. ועד שלא ימלא את אותה שליחות שעבורה קיבל חיים, או לפחות יכיר בכך שיש לו שליחות (וכן, לכולנו יש), לא יוכל להיות מלא ומאושר
סבל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, כולנו יודעים. אבל מסתבר שהקושי העיקרי בו, הוא פחות חוסר הנוחות הנובע ממנו, כמו היחס אליו כאל מטרד מציק ומיותר, שאין לו שום תפקיד, ולמעשה, לא היה אמור להיות נוכח בחיים שלנו. האם יחס חיובי לסבל יכול להוריד את רמת הכאב?
כולנו כבר יודעים שהכחשה, הדחקה, אדישות, ואפילו עליזות-יתר, הם מנגנוני הגנה. כל אלו עשויים לעזור לנו לברוח מעצמנו כשאנחנו כאובים מדי, כדי לא להישבר. אבל, האם ידעתם שגם הצלחה עשויה להיות מנגנון הגנה, כדי לכסות על ערך עצמי נמוך?
מהיום הראשון לחיינו, אנו חווים קשיים ומשברים, שבונים בתוכנו מערכת אמונות ורגשות שליליים, שמכאן והלאה יהפכו להיות ה"קליפות" שלנו. אנו מגינים על עצמנו כדי לא לחוות שוב את אותו כאב, אבל בכך, למעשה, סוגרים את הלב ומפסיקים להרגיש. האם יש דרך החוצה?
