לפעמים הצלחה היא מוקש. למה לא תמיד כדאי לרדוף אחריה?

כולנו מומחי הגנה.

ההגנות שאנחנו בונים סביב הנפש שלנו, כדי להגן עליה מפני כאב והרס, הן מתוחכמות ומורכבות במידה עוצרת נשימה.

והן עשויות גם להיות מפתיעות. 

כולנו כבר יודעים לזהות שהכחשה והדחקה, למשל, הן הגנות. כך גם לגבי אדישות, ריחוק, ואפילו עליזות-יתר. כל אלה עשויים לעזור לנו לברוח מעצמנו כשאנחנו כאובים מדי, כדי לא להישבר.

אבל, האם ידענו שגם הצלחה עשויה להיות מערכת הגנה?

כן, זה נשמע מוזר... הרי כולנו רוצים להצליח, ומאחלים הצלחה גם לכל היקרים לנו.

לא יכול להיות שאנחנו מאחלים להם – ולנו – בסך הכל מנגנון בריחה משוכלל, נכון?

ובכן, קודם כל, נדייק: לא כל רצון להצליח הוא ניסיון בריחה. לפעמים אנחנו שואפים להצליח כדי לעשות טוב עם הכלים שקיבלנו. זה נפלא.

אבל יש פעמים אחרות, ובפעמים הללו אנחנו כן מחפשים חליפת הצלחה, כדי להסוות בה את הבריחה שלנו מהשטח. ועל הפעמים האלו נדבר עכשיו, כי שווה לנו להכיר אותן.

ובכן, ממה, בעצם, אנחנו רוצים לברוח בחסות ההצלחה?

אולי מההיסוס הפנימי של 'מה אני שווה, בעצם'.

אולי מתגובות הרסניות שקיבלנו בעבר כשנכשלנו.

אולי מההרגשה הכואבת שאנחנו, כפי שאנחנו, איננו ראויים לידידות.

הרבה פחדים וכאבים משתתקים מתחת למעטה ההצלחה.

לא תמיד זה רע, כמובן. הצלחה יכולה להיות גם הגנה בריאה וחיובית. בהחלט עדיף לעמול ולהצליח, מאשר להפוך לאדיש, אגרסיבי או מבוהל.

אבל – יש גם אבל. כי הצלחה בתור הגנה עלולה גם להיות הרסנית.

וכאן נאלץ לעשות שימוש במילה השחוקה: תלוי. תלוי מה אתם מרגישים בקשר להצלחה ההיא, שאליה אתם חותרים.

האם אתם חותרים אליה מתוך הבנה שאתם עושים כמיטב יכולתכם, ותהיו מרוצים גם אם תשיגו אותה רק באופן חלקי?

אם כן, תנו לה מדליה. היא עושה לכם שירות נהדר.

אבל, אם אתם נשטפים זעה קרה למחשבה שאולי לא תגיעו להצלחה מלאה כפי שהגדרתם אותה, כדאי לכם להתייחס אליה בחשדנות.

אולי, מרוב רצון להגן עליכם, היא בעצם מזיקה לכם.

איך יודעים? איך ממיינים הצלחות ל'רעות' ול'טובות'?

מתבוננים ובוחנים:

האם אתם מסוגלים לקבל את האפשרות שלא תהיו הטובים ביותר בתחומכם?

שלא תזכו למשוב הנלהב שאתם מצפים לו?

שלא תוכלו לאפשר לעצמכם את דירת החלומות שרציתם?

או שהמחשבה על כך גורמת לכם לחוש לא שווים, לא אהובים ולא מסוגלים?

אם האפשרות האחרונה נכונה, אם המחשבה על חוסר הצלחה נוטלת מכם את האוויר – הצלחה זו פועלת בשירות האויב. היזהרו ממנה! היא לוקחת את הערך העצמי שלכם, ותולה אותו על שבשבת מול הרוח. היא גורמת לכם להתנדנד כל החיים על השבשבת הזו ימינה ושמאלה: הצלחתי? אני מדהים. לא מספיק הצלחתי? אני כלום.

ועם הצלחות כאלה, מי בכלל צריך כישלונות. הן כה גרועות, ההצלחות-האויבות הללו, עד שגם אחרי שנכנענו לרצונן והשגנו אותן במלואן – הן לוקחות את הערך העצמי שלנו בשבי וממשיכות להתעלל בו.

הרי אי אפשר לפרנס את הערך העצמי מהצלחה אחת לכל החיים. ערך עצמי שניזון ממקור חיצוני, נעשה מהר מאד רעב שוב. לכן, כשיפוג הרושם של ההצלחה הנוכחית, הערך העצמי ישתוקק לעוד אחת ועוד אחת. לא רק שההצלחה לא חיזקה אותו – היא הפכה אותו לחרד ונזקק עוד יותר.

הדרך הנכונה לגרום להצלחה לעבוד בשבילנו, ולא בשירות האויב – היא להפריד בינה לבין הערך העצמי שלנו. אל תרשו לשניים האלה להתיידד.

את ההפרדה הזו עושים כשמתייחסים אל ההצלחה בסלחנות. כשאומרים לה: "אנחנו לא ממש חייבים אותך באופן מלא. גם 60-70-80% אחוז ממך יהיו בשבילנו בסדר גמור".

כשלא תהיו להוטים להשיג את ההצלחה המושלמת – תפסיקו להרגיש שחייכם תלויים בה.

וכשחייכם לא יהיו תלויים בה – היא תפסיק להיות בריחה.

ויכול להיות, לגמרי יכול להיות, שתגלו אז בהפתעה, שלמעשה, אתם בכלל לא מחפשים לברוח.

משהו לקחת לדרך:

דרך טובה נוספת להפריד בין ההצלחות שלנו לבין הערך העצמי, היא להפסיק לראות בה מקור גאווה. 

במקום להגדיר: "ההצלחה שלי תהיה כשאהיה המומחה הגדול ביותר", עדיף להגדיר: "ההצלחה שלי תהיה כשאשתמש ביכולות שניתנו לי בצורה הטובה ביותר".

משפט מסכם:

מצליחן הוא אדם שסופר גם הצלחות חלקיות.