שנה לטבח

בדרך לא דרך, כשיוסף רואה בעיניים שלו מחבלים מוודאים הריגה, הם הצליחו יחד עם כל חבריהם להימלט מהמסיבה. אז מה זה בשבילם בית?

לפי חכמת היהדות, האדם צריך בראש ובראשונה לקחת אחריות, להודות באשמה. אולם, הודאה זו באשמה היא רק הצעד הראשון לקראת התשובה. היא אמורה להוביל את האדם לקחת אחריות במובן מעשי ולתקן את דרכיו

השביעי לאוקטובר מזכיר לנו בשביל מה אנחנו כאן. השיר החדש של נועם יעקובסון

מיזם 'חזית הבית' שיזמה מומחית העיצוב אורלי רובינזון יחד עם ילדיה עידו ועדיה, עושה חסד עם מאות משפחות מפונים שנעקרו מבתיהן עד יעבור זעם. המודל: מעטפת של פריטים ואביזרי עיצוב שנועדו להעניק בחזרה את תחושת 'הבית' אותה איבדו מאז פרוץ המלחמה

טראומות לאומיות אינן מוגבלות לכאב הפרטי של אלה שחוו את הזוועות באופן ישיר; הן גם מטביעות חותם עמוק על כלל החברה. ה-7 באוקטובר היה רגע שבר שאינו מתפוגג במהרה, והשפעותיו מורגשות בכל פינה של חיינו

לא מדובר רק בזיכרון הכאב, אלא בחשיבות של הנצחת הרוח והמשמעות של מה שעברנו כחברה. יוזמות הנצחה חדשניות הפכו להיות אמצעי מרכזי להעניק לעבר משמעות עתידית ולחזק את תחושת הזהות והקהילתיות. באמצעות חינוך, אומנות, טכנולוגיה ויוזמות קהילתיות, אפשר להבטיח שהמסר של ה-7 באוקטובר ימשיך להדהד לדורות הבאים

מיזם "זיכרון 710" שהגו לילך שמיר ויניב הגי, תושבי עוטף עזה, איגד למעלה מחצי מיליון הודעות וחומרים ויזואליים מאותו יום שייזכר לדיראון עולם. למרות הכאב והצער השניים בטוחים: "עוד נשוב להפריח את האזור"

תומר, הנער שנגרר בעקבות מחבלי חמאס ונאלץ לגרום למשפחות שלמות לצאת מבתיהן, מתגלה כגיבור גדול ומיוחד

בפרויקט חשוב ומטלטל, כאן מפרקים שעה אחר שעה את ההתרחשויות של יום השביעי באוקטובר. "לא הבנתי, וגם היום אני לא מבינה", אומרת עדינה משה מקיבוץ ניר עוז על כל הזוועות שעבר הקיבוץ

שנה לאחר שנרצחה יחד עם חבריה במסיבת הנובה בבוקר השביעי באוקטובר, הצצה למפעל ההנצחה לזכרה של לין דפני הי"ד, שבראש השנה הונחו על שולחנות עם ישראל אלפי צנצנות דבש לזכרה המתוק