אבל

למה היא מתחברת כל כך לדמותה של אנה פרנק, לאיזו תקופה בחיים הייתה רוצה לחזור, ואיך הביישנות עדיין חלק בלתי נפרד מחייה: ריאיון מיוחד עם המוזיקאית דניאלה ספקטור

גם לפני המלחמה כולנו הכרנו אותן, אבל היום אי אפשר להתעלם מהן: החרדות שלנו. אז איך עובדים איתם ומה עוזר להפחית אותן?

הבדיחה היהודית הותיקה מספרת שאפשר לתמצת כמעט כל חג ב: "הם ניסו להרוג אותנו ולא הליחו, יאללה בואו נאכל". אמנם אין חג שמציין את גירוש ספרד, אבל אנחנו כאן כדי לספר עליו

בכל ערב כזה, הייתי לוקחת לי כמה חתיכות של נחמה מהעוגה ומנסה לעשות נשימות ולהרגיע את הקולות בראש שלי. אבל מהר מאד הבנתי שזה פשוט לא מספיק

בכל פעם שהוחרמתי, חיכיתי לרגע שמלכת הקטע תופיע מולי עם הזרת הקטנה שלה ותשאל אותי: ״שולם?״ ואני, בעיקר מתוך פחד שהחרם ימשיך, הייתי מסכימה ומשלימה והכל היה חוזר לסדרו

בימים של חרדה מפני מלחמה מתקרבת מול איראן וחיזבאללה, כדאי להיזכר במאפיינים שאפשרו למדינת ישראל הצעירה, שזה עתה ספגה אבדות כבדות במלחמת השחרור, להפוך למדינה יציבה וחזקה

חמאס קורא למלחמת חרבות ברזל 'מלחמת אל אקצה', בחיזבאללה קוראים למערכה הזו 'הדרך לירושלים'. אבל האם ידעתם שבכלל יהודים בנו את כיפת הסלע?

מה הייתה תגובתם של היהודים בימי המן, לפני שמישהו נתן להם ספוילר עם ההפי-הנד של הסיפור? באותן שעות, הם היו במצב דומה לזה שלנו, רק חמור יותר: עומדים ומחכים לגורל האכזר שעתיד לנחות עליהם. מה הם עשו בינתיים?

האנחנו מודאגים נורא מהמצב. האיראנים מאיימים בטילים, וכך גם חיזבאללה. פיקוד העורף מרגיע, אבל אחרי השביעי באוקטובר אנחנו כבר לא סומכים על הרגעות. מה עושים עם כל החרדה הזו?

שיר היתה המסתערבת הראשונה, אבל שנים היא חיה עם בושה ופוסט טראומה. איך אנחנו מתייחסים לחלוצות ולחלוצים פורצי דרך בחברה שלנו?