מי אנחנו? מה גורם לנו להרגיש שאנחנו קיימים? מהו קנה המידה בו אנו מודדים את עצמנו? נראה שהצעד ראשון לעשות סדר בתוכנו, ולשחרר אותנו מההתניות ואמונות לא נכונות שקנינו מבחוץ – הוא קודם - להבדיל בין "אני" החיצוני, לבין "עצמי" הפנימי
למה כל כך קשה להתמודד בצורה נכונה עם אתגרים? למה בתיאוריה נראה שאין שום בעיה מיוחדת לומר ש'הכול לטובה', אבל, כשעומדים ברגע של ניסיון, ומתמודדים עם החיים עצמם, זה נראה כהר בלתי עביר?!
בתקופה של לפני 2,200 שנה, העם היהודי נחשב לעוף מוזר בנוף העולמי, מכל הבחינות. אף אחד לא הבין כיצד יתכן, שכל העולם מעריץ וסוגד ליופי, תאוות, חכמה, כוח, שלטון ועבודת אלילים, והעם הזה לא מתרשם מכך, וממשיך לקדש ערכים של מוסר, אמת וחסד, שלימד אותם אל אחד, בלתי נראה
קשיים שצצים לנו בחיים הם דבר מכביד ומעיק. למה צריך אותם? כשלא מבינים למה הם כאן, ההתמודדות איתם היא משימה בלתי אפשרית. אך אם מצליחים לראות שהם חלק הכרחי ומשמעותי מהמסע שלנו, ויש להם תכלית – התמונה נראית אחרת לגמרי
כולם חולמים, כמהים ומשתוקקים, אלא, שרוב האנשים לא מגשימים את החלומות שלהם. לרובנו מכבים את החלום, או מנסים לנרמל אותו. אך יותר מכך, רובנו אפילו לא יודעים מה החלום שלנו, מרוב שהוא מכוסה בפחדים וחששות. הם יש דרך שבה נוכל לזהות אותו?
מהי אהבה? במה היא באה לידי ביטוי? שנראה שאם כמה שיותר אנשים בעולם יבינו מה ההגדרה הנכונה והאמיתית של אהבה, יהיו הרבה פחות לבבות שבורים, אכזבות ופרידות
