אושר

למרות שלכולנו יש פוטנציאל לעשות הכל, אנו עסוקים רוב היום במה שאנחנו לא מסוגלים ושקשה לנו. למה, במקום זה, לא להשקיע את הזמן במה שאנחנו כן מוכשרים וטובים בו, שיקדם אותנו לממש את השליחות שלנו?

בעל מסודר, נקי ומתוקתק, מגיע לפגישת ייעוץ זוגי, ומתלונן שאשתו נורא מבולגנת, שוכחת דברים, משאירה כלים בכיור, לא מקלחת את הילדים, והוא משתגע. הוא חוזר הביתה, אחרי יום עבודה ארוך, מפשיל שרוולים ועושה את כל עבודות הבית במקומה. מי צודק – הוא או אשתו?

מה הייתם מציעים לאשה שיש לה בעל מאד עסוק, שמגיע כל יום מאוחר מהעבודה, עם האף בנייד, תמיד ממהר, ואף פעם לא פנוי לצאת איתה? זה בלי להזכיר שהוא לא מתעניין בה בכלל, לא אכפתי, לא מקשיב, ומתלונן שהיא נודניקית. איך להתייחס לבעל כזה?

אם כבר פתחת את השוקולד, מה יקרה אם תאכל חצי חבילה? ואם השכן האגואיסט שלך שוב חסם לך את החניה, מה הבעיה שתתפוצץ עליו? מגיע לו. ואם הדלקת סיגריה, אז עוד אחת, מה יקרה? הבעיה שהנפש לא פראיירית, ועל כל דבר לא מאוזן בחיים – היא תגבה ריבית דריבית

הנאה ותענוג הם משאת נפשנו, כך אמור להיות, אבל מתברר שהנאות, כמו שהן יכולות לרומם את הנפש, כך גם יכולות להחליש אותה. מתי זה קורה? איך המנגנון עובד, וכיצד נוכל להגיע למצב שאנו שואפים רק להנאות שיעשו לנו טוב באמת?