כיצד נהפוך את המתחרים שלנו ממקור לחץ - לדלק שיוביל אותנו להצלחה?
כיצד נוכל להשתמש ביצר התחרותיות בצורה נכונה, באופן שיהפוך את המתחרים שלנו ממקור מלחיץ ומאיים, לשותפים הכי טובים שלנו בדרך להצלחה
כיצד נוכל להשתמש ביצר התחרותיות בצורה נכונה, באופן שיהפוך את המתחרים שלנו ממקור מלחיץ ומאיים, לשותפים הכי טובים שלנו בדרך להצלחה
מצבה הנפשי של שירה הדרדר בעקבות הריון טראומטי. היום, לאחר אשפוזים במחלקות פסיכיאטריות, לאחר שלקתה בדיכאון חמור, היא משתפת בסיפורה המעצים, ובכוחות הנפש שהיא מגייסת להתרפא
עדיה, בראיון מעורר השראה, על המקרים שהחיים מזמנים לה כנמוכת קומה, הסירוב לקבל עזרה מאחרים, ראיית האתגר כמתנה, וההתמודדות עם חיפוש זוגיות
דורון מדלי, המוזיקאי המוכשר, שכתב את השיר המנצח באירוויזיון, ולהיטים שמחים כמו "מהפכה של שמחה", מספר בפתיחות על ההתמודדות הנפשית שעבר, וכיצד יצא ממנה
יצא לכם פעם לפגוש מיליונר, אבל ממש מיליונר, שמרגיש עני? לא בכסף, אלא בהערכה. עוז מרטין מתאר את פגישתו הראשונה בקליניקה עם דן, שבפעם הראשונה בחייו הבין, שהצלחות חיצוניות הן לא מדד למי שהוא באמת
החיים מלאים אתגרים, חלקם גדולים וחלקם קטנים. אם נצליח לא להגרר לתגובה האוטומטית שנשלפת מתוכנו, אלא להתאפק ולשקול מהי התגובה הנכונה, נצליח לרכוש שליטה עצמית, שתמלא אותנו בסיפוק ושמחה עצומים
למה כל כך קשה להתמודד בצורה נכונה עם אתגרים? למה בתיאוריה נראה שאין שום בעיה מיוחדת לומר ש'הכול לטובה', אבל, כשעומדים ברגע של ניסיון, ומתמודדים עם החיים עצמם, זה נראה כהר בלתי עביר?!
כאב, צער וסבל מגיעים אלינו לחיים בלי להודיע מראש. הם פתאום נוחתים, ואז חומות ההגנה שבנינו – אם זה כסף, בריאות, קשרים אישיים, מקום עבודה, לפתע קורסים ומתמוטטים. למה זה קורה? האם יש לצער ולכאב שיעור כלשהו ללמד אותנו?
סבל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, כולנו יודעים. אבל מסתבר שהקושי העיקרי בו, הוא פחות חוסר הנוחות הנובע ממנו, כמו היחס אליו כאל מטרד מציק ומיותר, שאין לו שום תפקיד, ולמעשה, לא היה אמור להיות נוכח בחיים שלנו. האם יחס חיובי לסבל יכול להוריד את רמת הכאב?
העבר שלנו מורכב מחוויות טובות, שנעים לנו להזכר בהן, וכאלו פחות, שהזכרון עליהן מסב לנו סבל. מה נכון לעשות – האם להתאמץ לשכוח ולהמשיך הלאה? אם זה בכלל אפשרי... או שהעבר לעולם לא נעלם מתוכנו, והוא ממתין בסבלנות שנפגוש אותו שוב, הפעם במבט שייטיב איתנו