אל תגיבו מהבטן, תצטערו על זה אחר כך
החיים מלאים אתגרים, חלקם גדולים וחלקם קטנים. אם נצליח לא להגרר לתגובה האוטומטית שנשלפת מתוכנו, אלא להתאפק ולשקול מהי התגובה הנכונה, נצליח לרכוש שליטה עצמית, שתמלא אותנו בסיפוק ושמחה עצומים
שוו בנפשכם את הסיטואציה הבאה: לאחר תקופה ארוכה בה התלבטתם האם כדאי לרכוש מכשיר חשמלי מסוים, קיבלתם סוף-סוף החלטה חיובית. ביום חם ביותר נסעתם במיוחד לחנות מרוחקת, והזלתם מכיסכם סכום נכבד לטובת הרכישה החדשה והמשמחת.
אולם, כאשר הגעתם הביתה, נוכחתם לראות כי המכשיר החדש אינו עובד!
בשיחת טלפון הבהיר לכם המוכר באדישות רבה, כי יהיה עליכם לנסוע למרכז תיקונים הרחוק עוד יותר מהחנות, ולהשאיר שם את המכשיר לבדיקה. ואולי, לאחר מכן, יסכים להחליף לכם את המכשיר הפגום.
מה אתם מרגישים כעת? האם גם אצלכם עולה כעס בוער? האם אתם (ואני) כועסים על היצרן, על החנות, על המוכר שלא בדק שהמכשיר מקולקל, ועל כל העולם?
אם זוהי תגובתנו האוטומטית, הרי שבאופן מיידי נחוש סבל, וטעם מריר יעלה בפינו כאשר נחשוב על כך ש'שום דבר לא הולך לי לאחרונה'. בשלב הבא ודאי נרגיש גם שהחיים מעיקים על כתפינו, ונרצה לברוח לפינה שקטה, לישון או לעשן.
שרשרת האירועים הללו מתרחשת כיוון שאני רגיל להיצמד לבעיה אחת, ולהשליך את רגשותיי לגביה לעבר החיים בכלל.
אם ההיצמדות הזו תהיה חזקה מאוד, עלול המכשיר המקולקל לקלקל עבורי את היום כולו, ולגרור תגובות-שרשרת חזקות ובלתי נעימות מן הסביבה הקרובה.
במילים אחרות, המכשיר החשמלי המקולקל, שאולי באמת יוחלף בסופו של דבר, עלול לגרום לי לאובדן של יום שלם, למריבות עם בן או בת זוגי, ואולי אף להחלטות נמהרות, עד כדי מריבה עם הבוס והתפטרות ממקום העבודה! (כן, זה לא מופרך).
כדי להימנע מתופעה זו עלי לעצור את המירוץ השוטף ולומר לעצמי: "רגע, הרי יש לי כאן תגובת היצמדות אוטומטית. אני נצמד לסבל, ובכך אני, בעצם, מעצים אותו במקום להקטין. עלי לראות את הדברים בפרופורציה נכונה".
אז איך עוצרים את ההתנהגות האוטומטית?
קשה לעצור את ההתנהגות האוטומטית, כאשר נמצאים בעיצומו של האתגר. הדרך הנכונה לשנות הרגל-חיים מוטעה זה הינה ההתכוננות מראש לחוויה המכעיסה והכואבת.
כאשר טוב לכם ואתם רגועים, (למשל כאשר סיימתם את הפעילות היומית שלכם), עצרו לרגע, ואל תיכנסו לפעילות נוספת. הפעם שבו בשקט ושאלו את עצמכם, האם אתם מוכנים לנסות להכין את עצמכם ליום המחר, הצופן בחובו את ההפתעות שיביאו אתכם לפעול מתוך מנגנון רגשי אוטומטי?
אם התשובה חיובית, דמיינו משהו שהיה בעבר (אתמול, שלשום), אשר הרגיז והפעיל אתכם באופן אוטומטי. תתבוננו ותראו את כל התמונה באופן חי ככל האפשר. נסו לחוש שוב את החוויה המרגיזה, להתחבר אליה מחדש, להרגיש כי אכן אתם כועסים, ובצדק!
כעת, מתוך תחושת הכעס, נסו לראות את עצמכם פועלים אחרת. ראו את עצמכם הפעם לא צועקים או נעלבים, אלא שולטים בבלתי צפוי.
קרוב לוודאי שתחוו את החוויה החדשה כנעימה באופן מיוחד, כי הפעם תהיה זו חוויה של שליטה. נסו לחוש את החוויה הזו, ואל תתנו לה לחמוק. חוויה חיובית ומתקנת כזו מאפשרת - בגלל ההנאה שהיא גורמת – לשוב ולחזור על עצמה ברגע המרגיז הבא. מניסיוני – זה עובד!
בשלב הבא אוכל להבין נקודה נוספת: הכעס שאני מתמודד איתו הוא הזמנה לבירור ולבדיקה פנימית, והזדמנות ללמוד איך לוותר.
במקום להמשיך ולקטר על היחס המזלזל שקיבלתי מהמוכר, עליי לשאול ולבדוק: האם כל אדם היה מגיב באופן בו הגבתי? אם לא - מדוע דווקא אני כועס כל כך?
ייתכן שיש פה משהו מעבר למכשיר המקולקל: חוסר סבלנות לחיים, עומס רגשי ונפשי שיש לי לאחרונה, עד שדבר כזה פעוט יכול 'לפרק' אותי.
אני יכול גם להתבונן בחוסר היעילות של התגובה שלי. הייתי תוקפני, צלצלתי למוכר בחנות וצעקתי עליו. מה זה נתן לי?! זה היה מיותר לגמרי, המוכר אינו אשם, והצעקות לא הועילו. סתם החלשתי את עצמי למשך כל היום. כשאני כועס בצורה כזו, אני הוא הסובל העיקרי, וגם גורם סבל לסביבתי. הכעס עלול לגרום לי גם בעיות גופניות, כמו לחץ דם גבוה ותעוקה בלב. בנוסף לכך, אני משמש דוגמא לא טובה לילדיי.
עליי להבין שזהו אתגר שנשלח עבורי, במטרה לגדל אותי. אם אצליח לעמוד בו, ולא אגרר לתגובה האוטומטית שנשלפת מתוכי, אלא אתאפק ואשקול מהי התגובה הנכונה, אצליח לרכוש שליטה עצמית, שתמלא אותי בסיפוק ושמחה עצומים.
אני נזכר באבי, בעל חנות מצליחה, שאמר לי כך:
"הבעיה שלי היא, שכל מה שאני עושה בעסקים ומול לקוחות גורם לי ללחץ ועצבנות. אתה צודק בכך שהכאב שאני חש בחיי נובע מההרגשה הבלתי נסבלת, שמקורה כנראה עוד בבית הוריי, מעין תחושה שאני נמצא כל הזמן בבדיקה 'האם אני מוצלח או לא'...
כל כך הפנמתי את ההרגשה הזו, שגם היום כל פעולה שאני עושה, אני מודד אותה לפי השאלה: האם אני הצלחה או כישלון? אני חייב למצוא דרך להבין עד כמה שהטעות המחשבתית הזו הורסת לי את החיים. האם באמת החיים הם לא רק מבחן של הצלחה או כישלון ?
כנראה, באמת לא הבנתי עד היום שהחיים הם שליחות, והעבודה היא חלק מהשליחות. אני צריך לתפוס שאפשר לראות אחרת את המצבים בחנות. אינני במבחן של הצלחה, אלא בשליחות לפרנס את ילדיי, לתת צדקה ולעשות טוב לאנשים!".
באופן כזה יכולים אנחנו ללמוד בהדרגה לשדרג את התגובה האוטומטית שלנו למצבי מצוקה, כדי שהיא לא תגרום לנו לאומללות ארוכת טווח מתוצרת בית, אלא נוכל ללמוד משהו מועיל מאירועים כאלה ו'לעלות כיתה'.