5 ראשי מדינות זרות שהיו יהודים

בעולמה של הפוליטיקה, שבו הנאומים יכולים להיות יבשים כמו מצות, הסכסוכים מרים כמו מרור, והאינטרסים מסתתרים כמו אפיקומן, גם היהודים לא טמנו ידם בצלחת החג. במשך הדורות קמו מנהיגים יהודים כריזמטיים שהצטרפו לפוליטיקה של ארצם, למרות מוצאם, שלא תמיד היה אהוד, בלשון המעטה. הצטרפו אלינו למסע בעקבות חייהם של חמישה מנהיגים יהודים, שהוכיחו שגם במסדרונות הכוח, יש מקום להומור יהודי משובח ולנרות חנוכה.  

בנג'מין דיזראלי - בריטניה (1804-1881):

התחנה הראשונה שלנו לוקחת אותנו לבריטניה, שם בנימין דיזראלי השנון והכריזמטי הוכיח שפוליטיקה יכולה להיות מבדרת. דיזראלי, יהודי ספרדי גאה, הפך לראש ממשלת בריטניה לא פעם אחת, אלא פעמיים (1868 ו-1874). שורשיו היהודיים הוסיפו טעם ייחודי למנהיגותו, ולא פעם הובילו לעימותים בינו ובין חברי פרלמנט שלא אהדו את העם שלו. האגדה מספרת, שכאשר אחד מאויביו העליב אותו על מוצאו, השיב לו דיזראלי "כן, אני יהודי, וכאשר אבות אבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו עובדי אלילים אכזריים באיזה אי נידח, שלי היו כוהנים במקדש שלמה". דיזראלי גם קפץ לטיול שורשים בארץ הקודש. בלשון חדה ובמוח חריף, ניווט את הנוף הפוליטי המורכב של זמנו עם הרבה סטייל וכשרון.

ברונו קרייסקי - אוסטריה (1911-1990):

מבריטניה נקפוץ 100 שנה קדימה למנהיג השנוי במחלוקת, ברונו קרייסקי. קרייסקי, שבצעירותו נמלט לשבדיה מזרועות הנאצים, ורבים מבני משפחתו מתו בשואה, היה הקנצלר היהודי הראשון באוסטריה (ב-1970). הוא כיהן במשך 13 שנים רצופות, ונחשב למנהיג אהוד בארצו. בישראל הוא היה קצת פחות אהוד, משום שנקט מדיניות פרו פלסטינית, היה מהראשונים להכיר באש"ף, והתעלם מהביקורת הקשה שהושמעה נגדו כאשר התגלה ב-1970 שלרבים מחברי מפלגתו היה עבר פוליטי במפלגה הנאצית. גם ברמה האישית, שררו יחסי שנאה בינו לבין ראשי ממשלת ישראל שכיהנו בתקופתו, גולדה מאיר ומנחם בגין. "נתגבר על הערפאתים, הנאצים, וגם על משרתיהם, יהיה מוצאם אשר יהיה", אמר פעם בגין, כשהוא רומז עליו.

לצד זאת, קרייסקי גם סייע למדינת ישראל, ושימש גורם מתווך במשא ומתן על חילופי השבויים מלבנון. לפני כן, גם סייע רבות בהעלאת יהודי ברית המועצות הנרדפים לארץ ישראל, כאשר בהתעקשותו נעשתה אוסטריה תחנת ביניים לנמלטים. התעקשות אשר נבעה מתוך "המצפון היהודי" שלו, כפי שסיפר אחד משותפיו.

רות דרייפוס - שוויץ (1940-הווה):

שוויץ, המפורסמת בשוקולד שלה, חוותה עידן מלא מתיקות בנוף הפוליטי שלה בימיה של רות דרייפוס. ב-1999 נבחרה דרייפוס לנשיאת שוויץ, שהיתה לאישה הראשונה שמילאה תפקיד זה. כהונתה התאפיינה במחויבות לצדק חברתי, זכויות נשים ורפורמה בתחום הבריאות. דרייפוס עשתה צדק היסטורי לניצולי השואה, בכך שהשיבה את פיקדונותיהם למי שראוי לקבלם. כספים של יהודים נותרו אחרי השואה בבנקים בשווייץ, והיא נלחמה על שחרורם והשבתם לבעליהם. טענתה, ששווייץ לא עשתה די לעזור לנרדפים בימי הנאצים, הייתה שינוי בעמדתה הרשמית של שווייץ. אחר כהונתה המשיכה בפעילות ציבורית חשובה, וכנשיאה היא זכורה לטוב.

סופי וילמס - בלגיה (1975-הווה):

כעת, בואו נעשה את דרכנו לבלגיה, שם סופי וילמס הנמרצת עשתה היסטוריה - כאישה הראשונה שכיהנה כראש ממשלת בלגיה (ב-2019). וילמס, שנולדה למשפחה יהודית, ניווטה את מדינתה בימי נגיף הקורונה המאתגרים. מכרים מספרים, שלאחר שנבחרה לראשות הממשלה, הדגישה את מוצאה ביתר שאת ואמרה: "יהדותי היא אלמנט חשוב במי שאני. לאדם אין רק זהות אחת". כהונתה הייתה קצרה, אך במסגרתה הספיקה להתמודד עם מדינה מפולגת, להביא להסכמות פנימיות במטרה להתמודד עם הנגיף המשתולל, ולהשתתף בהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת הגדול של בריסל.

ולדימיר זלנסקי - אוקראינה (1978-הווה):

התחנה האחרונה שלנו לוקחת אותנו לאוקראינה, שם התרחשו כנראה הבחירות הפוליטיות הכי לא צפויות שהיו אי פעם. זלנסקי, הקומיקאי לשעבר שהפך לנשיא, הביא מערבולת של צחוק ותככים לפוליטיקה האוקראינית. זלנסקי, הידוע בשנינותו החדה ובכישרונו לבדר את ההמונים, מינף את הרקע הקומי שלו כדי להתחבר לאנשים בצורה שנדיר למצוא כמוה בפוליטיקה. עם נצנוץ שובב בעיניו, הפך את הזירה הפוליטית לבמת סטנד-אפ אישית משלו. שורשיו של זלנסקי, "אוקראיני עם דם יהודי" כלשונו, הוסיפו רובד נוסף של מורכבות למסע שלו.

למרות הכל, אף אחד לא הכין אותו לעובדה שהוא עומד לכהן בתפקיד באחת התקופות הקשות והנוראות ביותר שידעה אוקראינה, אשר תעמוד תחת התקפה של שכנתה אדירת הממדים. זלנסקי זוכה לאהדה רבה בקרב עמו ובקרב העולם על התנהלותו עוד מתחילת המערכה. בעוד פוטין, היושב עם חליפה הדוקה במשרדי הקרמלין המפוארים, שולח את אזרחיו למות כמו זבובים, ומסתיר מעמו את הזוועות שהוא מחולל, זלנסקי מופיע בשטח עם חולצת חאקי ובגדי עבודה, מעודד את חייליו, ומדווח בכל ערב בצער על מספר ההרוגים. למרות שהמלחמה הקשה כבר ירדה מהכותרות, היא עדיין נמשכת, והלוואי שתיגמר בקרוב.

המסע של מנהיגים בולטים אלו, שכל אחד מהם התמודד באופן כזה או אחר עם שורשיו היהודיים, מוכיח שמנהיגות אינה מוגבלת ותחומה בידי גבולות של מוצא, תרבות וגזע. מנהיגים אלו שברו סטריאוטיפים, הביאו ברכה לארצם, וחלקם אף השאירו מורשת מתמשכת, תוך שהם מלמדים את העולם קצת יידישקייט.