להיעזר בבינה המלאכותית מבלי לאבד את הבינה האנושית

אין ספק שיש הבדלים אדירים, לטוב ולרע, בין דפוסי החשיבה של הדור שלנו לדורות הקודמים. אנחנו רגילים לסרוק מסכים, לעבור על עשרות תמונות וטקסטים בהינף מבט. אנחנו רוקדים ומתנועעים לפי גלי הגירויים שאנחנו קולטים, שומרים על ערנות וקופצים מנושא לנושא הבא בקצב שהעולם לא הכיר. אין ספק שזה יתרון בעולם שבו המידע רודף את הצרכן, שבו אינספור ידיעות חדשותיות, תמונות ואירועים מספקים לנו גישה למידע שלא הייתה כמותו. אך לצד היתרון שבמהירות, המחיר הוא אובדן העומק. הסבלנות שלנו נחלשת – אין לנו את היכולת לשהות מול רעיון, לשבת ולשקול אותו בדממה כמו שעשו ההורים שלנו.

הנוחות והקלות שאפליקציות כמו ווייז נתנו לנו ניוונו אצלנו יכולות בסיסיות כמו קריאת מפה והתמצאות בשטח, וזאת רק דוגמא אחת מיני רבות. אי אפשר לומר שזאת תופעה חדשה. הטכנולוגיה תמיד שינתה את צורת החשיבה של האדם, אך פעם ההשלכות היו פחות דרמטיות ופחות מהירות. לדוגמה, המעבר לחקלאות לפני אלפי שנים שינה את אורח החיים והחשיבה שלנו מקצה לקצה – מחיי נוודות למגורים קבועים, מבעלות משותפת לרכוש פרטי. בהמשך, עידן התעשייה יצר דפוסי חשיבה לוגיים יותר, שהתמקדו בייצור מסודר, בדיוק, ביעילות ובאחידות. ואז הגיע עידן המידע, שהעניק לנו גישה למידע מידי ושינה את האופן שבו אנו קובעים סדרי עדיפויות בעולם של אינסוף אפשרויות. וכן, כל קידמה טכנולוגית הביאה איתה גם ויתור על משהו מן העבר.

 גם עידן הבינה המלאכותית מביא עמו ברכה חסרת תקדים, אך מתלווה אליה גם סכנה לניוון ושכחה. כשמחשבים ואפליקציות יכולים לארגן לוחות זמנים, לנסח מסמכים, להמליץ על החלטות עסקיות, לסכם ערמת דפים בנקודות קצרות וממוקדות  – אנחנו עלולים לאבד כישורים בסיסיים של חשיבה עצמאית וביקורתית. בקצב שבו האינטליגנציה המלאכותית תופסת תאוצה, כבר בעתיד הקרוב היכולת לקרוא ולנתח טקסטים תהפוך ליותר ויותר נדירה.

האם יש דרך  לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה? לקחת את הברכות ולהגיד ״לא תודה״ לקללות? נראה שזה תלוי קודם כל בגישה: ביכולת שלנו לברור את האוצרות מן העבר שאנחנו רוצים לקחת איתנו הלאה. אחד הציטוטים המוכרים שטבע הרב קוק הוא : ״הישן יתחדש, והחדש יתקדש״. זהו ביטוי לגישה בחיים שתמיד בוחנת את החכמה הישנה מהדורות הקודמים ובודקת איך להתאים אותה בעדינות, באופן שהיא תשמור על הערך הפנימי שהיה לה בעבר, גם במציאות החדשה. כאשר עושים זאת, צריך להעריך כראוי את הדרך החדשה, ״לקדש״ אותה, לתת לה יחס מכבד ולהיזהר לשמור על החכמה האצורה בה.

במגילת איכה כתוב ״חדש ימינו כקדם״. במבט ראשוני ״חידוש״ וקדמוניות״  נראים הפוכים וסותרים במהותם - אולם התבוננות במשקפי החכמה היהודית מגלה שלא בהכרח. המילה ״קדם״ משמעותה ״מזרח״ בשפה המקראית. לכיוון השמיים הזה יש חשיבות גדולה בחכמת היהדות, שכן המסע של בני ישראל מעבדות מצרים לחירות הארץ המובטחת היה לכיוון מזרח. למעשה, כל המפות שבעידן המקראי היו מכוונות לכיוון מזרח – ומכאן לא קשה להבין מדוע המילה ״להתקדם״ קיבלה את המשמעות שיש לה היום. אולם ״קדם״ זאת גם נקודת ההתחלה, העבר הרחוק, המקום שממנו השמש עולה לראשונה בתחילת היום. פה טמון מסר עמוק  - בשביל התקדמות אמיתית אנחנו חייבים להביט ישירות אל העבר שלנו, אל הלקחים שנלמדו בהיסטוריה, אל מה שצריך לשמר ואת מה שכדאי לשפר. אם נתנתק מהעבר שלנו - אנחנו ניסחף ונלך לאיבוד.

במובן קונקרטי יותר – לחכמת היהדות יש הרבה מה להציע כדי לשמור על היכולות שהבינה המלאכותית עלולה לנוון. רבים טוענים שהתלמוד אינו מעודכן ואינו רלוונטי. אפשר להתווכח על כך, אך גם אם נשים את המידע עצמו בצד – אין ספק שלימוד גמרא לדוגמה הוא מאמץ אינטלקטואלי אדיר שמפתח מיומנויות רבות. כאשר בוחנים כל סוגיה מצדדיה השונים ומנתחים כל פרט בשאלות מכל כיוון, שרירי השכל גדלים ומתרגלים בדיוק לאותן היכולות שההתפתחות הטכנולוגית מאיימת עליהן.

"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים..." נאמר במסכת אבות, ובמילים אלה מתקבלת הבנה פשוטה ומוחשית כיצד הקיום תלוי במסירת החכמה מדור לדור והתאמתה אל המציאות המשתנה. ללא חיבור לעקרונות שהתגבשו לאורך הדורות, ישנה סכנה שנאבד את מה שנבנה במאמץ רב לאורך אלפי שנים. החיבור לעקרונות חכמת היהדות יכול להוות מסגרת שבה הטכנולוגיה היא כלי ולא תכלית, גלים שהאדם גולש עליהם ולא נסחף בגללם הרחק מהחוף.