תראו מה שמוזיקה יכולה לעשות

על מסך הקולנוע מוקרן חדר חשוך וריק מאדם. אדם נכנס אל החדר, ומתקרב לארון שצמוד לקיר. מהארון הוא שולף קופסא קטנה, סגורה, ומביט בה. עד עכשיו אין שום דבר מעניין בסצנה. אבל אז פתאום מתחילים להתנגן כל מיני צלילים מאיימים. אנחנו מיד מרגישים שיש משהו אפל בקופסא הזאת. פתאום כל מקום שהאיש הזה מביט בחדר נראה כטומן בתוכו סכנה. איך זה קרה? הרי לא קיבלנו אף מידע נוסף, ולא ראינו שום דבר חדש. איכשהו, המוזיקה אמרה לנו כאן מסר בלי מילים. היא סיפרה לנו שמתרחש כאן משהו בלי להשתמש בעברית, אנגלית או צרפתית. המוזיקה מעניקה משמעות חדשה לדברים שאנו רואים. "הוא ייראה הרבה יותר טוב על המסך כשנוסיף לו מוזיקה", אומרת אחת הקלישאות בתעשיית הקולנוע. צלילים יכולים לשנות לגמרי את החוויה וההערכה שלנו כלפי העולם שבחוץ. 

זאת אחת הסיבות לצורך העז שלנו במוזיקה, ולעובדה שאנחנו משלבים אותה בכל תחומי החיים וגם ביום יום. מלבד העובדה שמוזיקה מכנסת אנשים ביחד, ומגלה לנו תרבויות של אנשים אחרים, היא בעיקר דרך מהירה אל עולם הרגשות שלנו. יש לה כוח להפחית חרדות, לשמח את הלב ולעורר השראה. שום פעילות לא מכנסת כל כך הרבה אנשים למקום אחד כמו מוסיקה. אף סרט, סטנד אפ, או הרצאה לא מתחרה עם הופעה מוסיקלית ביכולת למשוך קהל. בתקופה הזאת, למשל, אנחנו בעיצומו של סיבוב הופעות של טיילור סוויפט שהכרטיסים שלו נמכרים בכמויות לא נורמליות. הטירוף הזה מעיד על הצורך והצמאון של אנשים למוזיקה שתרגש אותם, ולהערכה שהם רוחשים למי שיוצר אותה.

כוחה של המוזיקה להשפיע על רגשות ולרפא מצבי רוח, בא לידי ביטוי בסיפורו של שאול המלך. בתנ"ך מסופר שאחרי שהתבשר שאול שהמלוכה תילקח ממנו ותעבור לאחר, נכנסה בו "רוח רעה". הכוונה היא, מסביר הפרשן רבי מאיר לֵיבּוּשׁ (1809-1879), שהוא "היה דואג תמיד, מהרהר בענשו ובהפסד מלכותו בחטאו, ומתוך כך נשרף דמו ונתהוה בו חולי המלנכוליה" (מלבי"ם על שמואל א). על מנת לרפא אותו הביאו לפניו נער אדמוני ויפה עיניים שמנגן על נבל, בשם דוד, מי שעתיד לרשת את מקומו. כפי שממשיך להסביר הפרשן, משרתיו של שאול בחרו את המוזיקה בתור תרופה, כי היא "תעתיק [תעביר] את הנפש מתכונה לתכונה [מרגש לרגש]", ותעביר את רגשותיו של שאול מעצבות לשמחה.

כמה דרכים מחוץ לקופסא, להשתמש במוזיקה כדי להעצים אנשים, תוארו במאמר ב-bbc שיצא לפני כמה שבועות לכבוד יום האישה. במאמר מסופר על עשר נשים שמשתמשות במוזיקה כדי לעשות שינויים חברתיים וקהילתיים. אחת מהנשים האלו, טיה-ג'ין באודן (Teya-Jean Bawden), יצרה סדנת 'הלחנת שירי ערש', שבה נפגשים הורים טריים כדי ללמוד להלחין שירים שירדימו את ילדיהם הקטנים. דרך תהליך היצירה הם גם משתפים וחוקרים יחד דברים הנוגעים להורות ומה שהיא מביאה עמה. אישה אחרת, בשם בוורלי מק'גון (Beverley McGeown), הקימה מקהלה של בעלי לקויות מוחיות, שהצליחה להגיע רחוק, להופיע בעולם ולזכות בפרסים. "אני מאוד נהנית לראות את הכוח הטרנספורמטיבי של המוזיקה", אומרת בוורלי. "לדוגמה, ילדים עם אוטיזם שזו הפעם הראשונה שהם מתקשרים עם בני גילם, ואנשים מבוגרים עם דמנציה ששתקו במשך כמה חודשים, שרים פתאום מזמור שלם. רק לראות אותם עומדים קצת יותר זקוף אחרי מחיאות כפיים סוערות מהקהל –  בשבילי זו תרפיה!".

אנחנו חיים בעידן שמוזיקה זמינה בו לכל אחד בקלות. לא צריך ללכת לאולם הקונצרטים או למדרחוב כדי לצרוך אותה, די בלחיצת כפתור. כל אחד יכול להנות ממנה ולהפיק את היתרונות שהיא מעניקה בלי מאמץ. רבי נחמן מברסלב, שעסק רבות באותו "כוח טרנספורמטיבי" של שירים ומנגינות, המליץ לכל אחד לאמץ לעצמו ניגון אחד אישי משלו, אליו יוכל לפנות בעת הצורך. נסיים בדבריו היפים:

"טוֹב לְהָאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם אֵיזֶה נִגּוּן. כִּי נִגּוּן הוּא דָּבָר גָּדוֹל וְגָבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד... וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְנַגֵּן, אַף עַל פִּי כֵן בְּבֵיתוֹ וּבֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ יוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה נִגּוּן, שֶׁיּוּכַל לְזַמֵּר אוֹתוֹ, כִּי מַעֲלַת הַנִּגּוּן אֵין לְשַׁעֵר... כי עִיקַּר רְפוּאַת הַבַּת מַלְכָּה (=הנשמה של האדם) שֶׁנָּפְלָה חַלָּשׁוּת הוּא עַל יְדֵי נִגּוּן" (שיחות הר"ן, רע"ג).