טראומה

שיר היתה המסתערבת הראשונה, אבל שנים היא חיה עם בושה ופוסט טראומה. איך אנחנו מתייחסים לחלוצות ולחלוצים פורצי דרך בחברה שלנו?

'קפה עוטף רעים' שנחנך לפני חודשים אחדים בתל-אביב מקבץ לתוכו טראומה של קיבוץ שלם וקהילה שמנסה לשקם את עצמה בכל דרך. רעות קרפ, רעייתו לשעבר של דביר קרפ ז"ל, 'איש השוקולד' של העוטף שנרצח בדם קר על ידי מחבלי בני עוולה לעיני ילדיהם, מספרת בראיון חשוף ומצמרר על טראומה ובחירה בחיים

במשרד החינוך טוענים שתלמידים ומורים התלוננו שהחומר קשה מדי עבורם בעקבות הטראומה הלאומית, ואני מאמינה להם. עדיין, לא ייתכן שיהיה פה דור שבגלל טראומה אחת, ישכח את הטראומה הקודמת. איך נגדל פה דור של יהודים שלא מבינים שהשנאה אליהם לא נולדה היום אלא רק עברה גלגולים שונים?

ככל שאנו מתרחקים מאותה טראומה מטלטלת, שבות מחלוקות העבר לצוף על פני השטח. האתגר הגדול שעומד מול השיח הישראלי הוא כיצד לשמר את השברים, הסדקים, הענווה והספקנות העצמית, שנולדו בתקופת המשבר, ולא לשוב אל אותה אטימות, זחיחות ושכנוע עצמי אטום

גם כשאנחנו חווים משברים קשים מנשוא, ליפול לייאוש זאת לא אופציה. לנפש, כמו לגוף, יש מנגנוני החלמה מופלאים שמסייעים לה להשתקם ולהבריא. האיסור להתייאש הוא מסר מרכזי ביהדות

איך מתחילים לנקות את 'משקפי הטראומה' כדי להתחיל לצאת, צעד אחר צעד, ממצב ההלם החרדתי שנפוץ כל כך כרגע?

מי שחווה טראומה באופן ישיר יושפע באופן עז יותר, אולם גם מי שחווה טראומה משנית, באמצעות חשיפה לתקשורת, יכול להקלע למצוקה לא פשוטה