יום כיפור

ברבות מעדות אשכנז נהגו לאכול כיסוני בצק במרק, 'קרפלך', בערב יום כיפור. מי שטעם את הקרפלך של סבתא חיה, סבתה של יפית חברתי, כנראה ירצה לחגוג עליו גם בהרבה הזדמנויות אחרות

במשך תקופה ארוכה הייתי חולמת בלילות על אותה חברה-לשעבר. בכל חלום היא הייתה מופיעה מולי ואני רק הייתי שואלת אותה שוב ושוב: ״למה עשית לי את זה?״

הרעיון של 'שיבה אל עצמנו' נובע מתפיסה שמה שחסר לנו בחיים הוא כנות פנימית והשלמה עם המצב האמיתי שלנו – היחסים המורכבים עם ההורים, הקנאות הקטנות, האהבות הכמוסות, החסכים. לו רק נביט פנימה בעינים פתוחות וללא מורא, נזכה לגאולה המיוחלת

אוהבים לומר שאנשים יכולים להשתנות, אבל במבט מפוכח נראה שאנחנו בעיקר חוזרים שוב ושוב על אותן טעויות. לתקן תכונות שליליות שלנו נשמע לי הגיוני כמו להחליף צבע עיניים

מילות התנצלות הן אחד הכלים העוצמתיים ביותר בתקשורת הבין-אישית, וכוחן נמצא דווקא בפשטותן. המילה "סליחה" היא לא רק ביטוי פורמלי של חרטה, אלא גם אקט של ענווה והכרה בפגיעה שנעשתה, ובכך יש לה כוח לרפא ולהחזיר אמון בין אנשים. אך מדוע קשה לנו כל כך לבקש סליחה? ואיך נוכל לעשות זאת בצורה שמכבדת את הפוגע והנפגע כאחד?

לפי חכמת היהדות, האדם צריך בראש ובראשונה לקחת אחריות, להודות באשמה. אולם, הודאה זו באשמה היא רק הצעד הראשון לקראת התשובה. היא אמורה להוביל את האדם לקחת אחריות במובן מעשי ולתקן את דרכיו

אמברגו הנפט שהטילו מדינות ערב בעקבות מלחמת יום כיפור, הביאו לחקיקה המגבילה את המהירות המותרת בכבישים בארה"ב כדי לחסוך בדלק - זה היה המניע להמצאה של מייק ולנטיין שהלך לעולמו בשבוע שעבר - גלאי רדאר בייצור סדרתי, המסייע לנהגים ברחבי העולם להימנע מדוחות מהירות

ירושלים לא קדושה להם כמו הר גריזים, ביום כיפור הם נותנים גם לתינוקות לצום ואין מי שלא מכיר את הטחינה שהם מייצרים. נתנאל אלינסון בעקבות העדה השומרונית, שאנשיה מאמינים שהם השורש של עם ישראל

היא הייתה רוצה להיות גולשת גלים, ושמחה לחוות את יום כיפור גם פעמיים בשנה. נדמה לה שהיא רואה יותר מדי נטפליקס, והיא הייתה רוצה לראות יותר את הזולת. ראיון עם המוסיקאית והיוצרת יעל דקלבאום

אין דרך לשחזר מאורע שחלף, אז מה פשרו אפוא של "פסח שני"? האם יש גם "ראש השנה שני"? "פורים שני"? "יום כיפור שני"? מדוע, ובעיקר כיצד, זוכה דווקא פסח להזדמנות שניה?