סרט

בסרטון יוצא דופן שפורסם לאחרונה, תושבי הכפר חדר שבסוריה הביעו רצון להשתייך למדינת ישראל. מה אפשר ללמוד מכך?

חוכמת היהדות קוראת לאדם לכבד את האדמה, להפיק ממנה תועלת באופן בר-קיימא, ולהבין שהיא אוצר שיש לשמור עליו בהווה ולמען הדורות הבאים

לעליה לארץ ישראל יש היסטוריה מפוארת שראשיתה עוד בתנ"ך. אחד מהפרקים המעניינים בה, עליית הנוער של ערב פרוץ מלחמת העולם השניה, הונצח בסרט התיעודי 'אבל המולדת היא כאן'

על סט צילומים מיוחד שהורכב מהבית של רחל באופקים, עם תיעוד של כל רגע, ובבימויה של מיכל וגנר ועוזרת הבמאית - רחל בעצמה, הצופים מקבלים סרט באורך של 40 דק' מלא ברגשות ומעל כולם: אהבה

בתור מי שאמרו לה לא פעם בצבא את המילים ״לא אסרטיבית מספיק״, או ״לא יודעת להציב גבולות״, הפתיע אותי מאד לשמוע שככה השכנה שלי רואה אותי

אני נחשפת להרבה סרטונים בכל יום מאז ומתמיד , וקורה שלפעמים חלקם מכילים תכנים פחות נעימים או נוחים לצפייה. אולם, מאז ה-7.10 הרשת מוצפת בסרטונים מסוג אחר לגמרי וגם לכותרות מגיעות ידיעות שלא תמיד קל לנפש לעכל

מתחילת המלחמה אנחנו לא מפסיקים לשמוע שמה שקרה בדרום הוא כאין וכאפס לעומת מה שמחכה לנו בצפון. ופתאום: כל צמרת חיזבאללה מחוסלת, ואפילו נסראללה בעצמו כבר איננו. האם אנחנו חיים בסרט?

אלפי פצועי מלחמה הצטרפו למצבת צה"ל בשנה האחרונה, רבים מהם קטועי גפיים. חלקם מוצאים נחמה ברשת, לא מעט בזכות הומור שחור ואהבת הקהל. פגשנו שני לוחמי צה"ל קטועי רגליים, שתרגמו את הקושי לסרטונים הומוריסטיים בטיקטוק. הכתבה של לירן כוג'הינוף

בשנים האחרונות טיקטוק התגלתה כפלטפורמה הדיגיטלית שמשנה את כללי המשחק של הרשתות החברתיות. פלטפורמה זו, שפותחה על ידי חברת ByteDance הסינית, כבשה מיליוני משתמשים ברחבי העולם והפכה לתופעה חברתית, תרבותית וכלכלית כלל-עולמית. באמצעות סרטונים קצרים, קליטים ומבדרים, טיקטוק ממציאה מחדש את הדרך שבה אנו צורכים תוכן, משתפים רעיונות ומעצבים את דמותנו הדיגיטלית

תחקיר מדאיג חושף את הפופולריות של תכנים נאציים בטיקטוק, עם עשרות אלפי סרטונים ומיליוני צפיות. מה מסתתר מאחורי האלגוריתם שמפיץ שנאה? וכיצד מתמודדים?