תכנים נאציים בטיק טוק: כיצד האלגוריתם משפיע על הדור הצעיר?

תחקיר עדכני של Sky News מציג תמונה מטרידה: כ-73,000 סרטונים בעלי תכנים נאציים או ניאו-נאציים מסתובבים ברשת טיקטוק, וצברו מיליוני צפיות ולייקים. בתגובות הפופולריות ביותר לסרטונים הללו, כתבו משתמשים להיטלר: "אנחנו מתגעגעים אליך״ ו״החברה המודרנית זקוקה לך״. הפופולריות של תכנים אלו מטלטלת, מעוררת חרדה - ואין ספק שהיא שוב תופסת יהודים רבים בהפתעה.  לאחר השואה, אנשים האמינו שהעולם המערבי סוף סוף למד את הלקח והוקיע את האידיאולוגיה הנאצית. השיח הציבורי דחק את התכנים הללו לשוליים, והאנשים שעוד האמינו בהם ידעו שאם ידברו על כך בפומבי זה לא יתקבל בברכה. אולם, כאשר טיקטוק כבש את הדור הצעיר, אותו סוג אנשים מצא הזדמנות חדשה. באמצעות האלגוריתמים שלה, טיקטוק מחברת אנשים בעלי דעות דומות מכל קצוות העולם. נאצים וניאו נאצים, שחשו שהם מעטים מכדי להרים ראש, פתאום הצליחו להתחבר דיגיטלית ל״קהילת שנאה״ של מיליוני אנשים. ההצהרה של טיקטוק, שהם מסירים את התכנים ומתנגדים להפצת אלימות ושנאה ברשת שלהם, היא רק כדי להיראות טוב למראית עין – אך האמת היא, שמאחורי החברה עומדים אינטרסים אחרים. במקרה הטוב אלו אינטרסים כלכליים בלבד, תאוות כסף חסרת גבולות ומשוללת ערכים שמוכנה להפיץ את האנטישמיות הגרועה ביותר בעבור עוד קהל ועוד רווח. במקרה הרע, שלמרבה הצער עוד ועוד עדויות מצטרפות כדי לבסס אותו, טיקטוק הוא בובה על חוט של הממשלה הסינית, וכחלק מהמאבק שלה במערב (ומתוך כך, גם בישראל) מנסה לזרוע שנאה ופירוד בתוכנו כתהליך אסטרטגי מכוון.

לפי חכמת היהדות, יש קשר עמוק בין המעשים למחשבות. ספר החינוך, ספר יסוד ביהדות, ניסח זאת בפתגם "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" -  כלומר הרגשות והמחשבות שלנו מתעצבים בעקבות המעשים שאנו עושים. באותה מידה, הלמידה משפיעה ישירות על המעשים שלנו, כפי שאמרו בגמרא (קידושין, בבלי): "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" -  מה שאנו לומדים משפיע באופן ישיר על הדרך שבה אנו פועלים בעולם.

 תוך ניצול של אותו חיבור, האידיאולוגיות הקיצוניות לא נשארות רק על המסך -  הן מחלחלות לנפש ומעצבות את ההתנהגות שלנו. ברגע שאדם מוקף בשנאה, בזלזול בחיי אדם, באידיאולוגיות מסוכנות, רואה מעשים ושומע דעות -  לא משנה כמה הוא רגיש וטוב לב באופן טבעי, המפגש עם התכנים הללו מעצב אותו ומשפיע עליו לרעה. לכן, המשתמש הצעיר של טיקטוק עומד במבחן בגרות אמיתי: האם הוא מסוגל לעצור את עצמו משימוש באפליקציה, למרות שהיא כל כך פופולרית ונראית לכאורה לא מזיקה, ולבחור במקורות תוכן אחרים, כאלה שאפשר לסמוך עליהם שיכוונו אותו לדרך מוסרית? זהו מבחן קשה מאוד, אינני יודע כמה מבני הנוער מסוגלים לעמוד בו: אך זהו המבחן שיאלצו להתמודד איתו, לפחות עד שמערכות החוק והמשפט בעולם הדמוקרטי יבינו איך לחסום את מקור הרעל וההסתה הזה.

למרות שהתמונה עשויה להיראות פסימית, יש בה זרעים של תקווה. המודעות הגוברת לסכנות שטיקטוק מציבה, מעוררת אנשים להבין עד כמה הגבולות חשובים. אם נצליח להפנים את התובנה הזאת, שבדיוק כמו בכל תחום בחיים, גם החשיפה שלנו לתכנים דיגיטליים זקוקה לגבולות ברורים, החברה שלנו תהיה חסינה וחזקה יותר. גבולות זה איזון. אם הגבולות מצומצמים מדי, האישיות של האדם נחנקת. אם אין גבולות בכלל - אנחנו הולכים לאיבוד. חכמת היהדות מזהה את המתח העדין הזה ופועלת תמיד לאזן בין קצוות. בניגוד לדתות אחרות, היא תמיד ניגשה בפתיחות לנושאים מורכבים שנחשבו לטאבו, כמו יחסי מין – נושא שהנצרות לדוגמה ראתה כחטא בעוד שהיהדות רואה בו כחלק אינטגרלי מחיי האדם. בזמן שהכנסייה אסרה את גלילאו ומדענים נוספים בעוון סקרנותם המדעית שאיימה על יסודות האמונה שלה, היהדות דווקא ראתה בשאלות כלי מרכזי להעמקת הידע ולהבנת העולם.

 אולם, לצד הפתיחות, היהדות לא אפשרה לכוחות חיצוניים להוביל אותה לדרכים שהיא לא בחרה בהן. מתוך הבנה מעמיקה לתהליכים ההתפתחותיים שעובר האדם לאורך חייו, היא האמינה שלכל תוכן יש זמן ומקום שבהם ראוי ללמוד אותם (מסכת אבות):״...בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה...״. לא צריך להבין את הגילאים כפשוטם, אלא כסמלים לשלבים שונים בהתפתחות של אדם. ככל שהילד מתבגר, הוא נהיה יותר בשל בשביל להתמודד עם המידע שנחשף אליו, ולהבין אותו לעומק ובבהירות.

ידוע שלא מעט רבנים בהיסטוריה אסרו על קהילותיהם ללמוד מספרי הפילוסופיה המפורסמים בעולם, אך הם בעצמם עיינו בהם לעומק וידעו אותם היטב. מדוע הם עשו זאת? כנראה שהם הבינו שהספרים מכילים חוכמה עמוקה, אך גם זיהו את הסכנה שבהיחשפות מוקדמת מדי אליהם. אדם שאינו בוגר דיו עשוי להתבלבל מהרעיונות ולהסיק מהן מסקנות שגויות, שעלולות להשפיע לרעה על מעשיו. עם זאת, עלינו להכיר בכך שהמציאות של ימינו שונה לחלוטין: הדור הנוכחי הוא חופשי וסקרן בהרבה מהדורות הקודמים – אי אפשר להטיל עליו מגבלות חיצוניות שכאילו. ועדיין, המקרה של טיקטוק מצביע על כך שהגיע הזמן לקחת אחריות. דווקא בעידן של חופש בלתי מוגבל לכאורה, נדרש איזון חכם יותר. דווקא הצבת גבולות תיתן לנו את הטעם המתוק של חופש משוחרר משנאה ורשע, חופש אמיתי ומשובח.