מה עושים אם תוכן קשה שצפיתי בו לא מאפשר לי להירדם?

אני לא אוהבת לצפות בחדשות. יש משהו בדיבור האינטנסיבי והנחרץ של השדרנים והפרשנים שמכניס בי מתח ולחץ. ובכל זאת, מאז ה-7.10 אני מוצאת את עצמי צופה לא פעם בחדשות עם בעלי (שמאוד אוהב לצפות בחדשות) וגם נחשפת לחדשות שמגיעות אליי דרך כל מיני עמודים וסרטונים באינסטגרם.

בתחילת המלחמה לא חשבתי שזה משפיע עליי כל כך. אני נחשפת להרבה סרטונים בכל יום מאז ומתמיד , וקורה שלפעמים חלקם מכילים תכנים פחות נעימים או נוחים לצפייה. אולם, מאז ה-7.10 הרשת מוצפת בסרטונים מסוג אחר לגמרי וגם לכותרות מגיעות ידיעות שלא תמיד קל לנפש לעכל. עד כמה שחשבתי שאני חסינה לדברים כשאני צופה בהם על המסך, או שאולי לאורך השנה הזו התחסנתי מעט, גיליתי שאני ממש לא.

לפני שבועיים צפיתי בחדשות עם בעלי כדי לקבל תמונת מצב לגבי החיים שלנו בצפון לימים הקרובים. לאחר מכן, נכנסתי לאינסטגרם ו״קפץ״ לי איזה סרטון של ניצול נובה שסיפר על טראומה שהוא סוחב מאז המראות הקשים שהוא נחשף אליהם באותה מסיבה. באותו הלילה כשהלכתי לישון היה לי מאוד קשה להרדם, וכשנרדמתי חלמתי חלום נוראי. בחלום הזה חוויתי את כל מה שצפיתי בו מהצד בחדשות ובאותו הסרטון, כאילו זו אני שהייתי שם באותם האירועים. הרגשתי על גופי את הפחד, החרדה, הכאב, והטראומה עד שבעלי העיר אותי משינה כי הוא שמע אותי מתנשפת בחוזקה וחורקת שיניים. מאז, זה קרה לי עוד כמה פעמים.

יש לי ספר סגול וענק שקיבלתי מתנה מבוגרות קורס מדריכות כושר שלימדתי בעבר. הספר נקרא: ״רפואת הרמב״ם״. זה ספר שמבוסס על משנתו של הרמב״ם וכולו מדבר על תזונה ובריאות. כשחשבתי לכתוב מאמר בנושאים האלה שאני מאוד מתחברת אליהם, פתחתי באקראיות את הספר וראיתי מולי ציטוט של הרמב״ם: ״כדרך שאמרו ...דירה, אישה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם כך גם הנפש צריכה לשקוט ולהתעסק בנחת חושים... עד שתסתלק ממנה הלאות״. הציטוט הזה ככל הנראה בחר אותי ואת נושא המאמר הבא שלי. הרמב״ם לא דיבר שם על כמות ואיכות המזון או הפעילות הגופנית הנדרשים כדי להיות בריאים, אלא על הנפש שלנו. הבריאות שלנו מורכבת מסתבר, גם ואולי קודם כל, מהבריאות הנפשית.

הרמב"ם מזכיר לנו שהנפש שלנו זקוקה למרחב ולמראות נעימים כדי להתרחב ולנוח. הוא מבקש מאיתנו להתעסק במה שנותן לנו ״נחת חושים״ עד שתסתלק מאיתנו הלאות. בזמני מתח וחרדה אין ספק שהנפש נכנסת למרחב מוגן, צר ומצומצם. היא נאלצת לסחוב עליה מטען רב והיא חווה לאות. אם בזמני שגרה אנחנו מתבקשים לעשות לעצמנו ״נחת חושים״, אז בוודאי שבזמנים מתוחים עלינו להקפיד על כך אפילו יותר וממש ״לתת קונטרה״ למראות ולידיעות הקשים שאנחנו נחשפים אליהם לפעמים אפילו מבלי שביקשנו.

אחרי שהציטוט הזה של הרמב״ם בחר אותי מבין דפי הספר, החלטתי לחפש לי מראות נעימים שיאזנו את נפשי המוטרדת ואת גופי העייף שמתקשה לישון בלילה. בכל זאת, אני אמא לשני קטנטנים שכרגע אין להם מסגרת ואני צריכה לשמור על עצמי עירנית, חיונית, מתפקדת ושמחה עד כמה שניתן כי הבית שלי זקוק לי וגם אני זקוקה לעצמי כזו. אני מאמינה שגם העם שלי מרוויח כשהנפש שלי במצב טוב. כשאני במצב ההפוך, אני בעיקר עלולה להזיק לעצמי ולסובביי.

בשלב הראשון, פתחתי את הגלריה שלי בפלאפון והסתכלתי על תמונות שלי עם בעלי וילדיי וחייכתי. המראה הזה מיד עשה לי טוב, נחת חושים, כמו שקרא לזה הרמב״ם. ההתבוננות בתמונות של המשפחה שלי לא רק גרמה לי לחייך באותו רגע אלא הזכירה לי שבצד הקשיים, האתגרים והמתח, יש לי הרבה דברים טובים ויקרים להודות עליהם בחיי.

בשלב השני, הפעלתי לי שיר שאני אוהבת ביוטיוב והתחלתי לשטוף כלים. אני יודעת שזה לא נשמע מזהיר במיוחד, אבל תמיד כשאני רואה את הכיור שלי מלא זה עושה לי מתח נפשי ומשהו בפעולה החוזרנית הזו של שטיפת כלי אחר כלי גם מרגיע אותי וגם כמובן, מפנה לי את הכיור ואת הסטרס מהנפש.

בשלב השלישי, נזכרתי בציטוט מחזק של הרבי מלובביץ': "חייל יוצא למלחמה עושה זאת בשיר של ניצחון, וזה עצמו מקרב ומגדיל את הניצחון״. באותו הרגע, בחרתי לעצום את עיניי, לקחת נשימה עמוקה ולדמיין תמונת ניצחון של העם שלנו. ניסיתי להכניס לתמונה הזו עוד ועוד פרטים: אמהות שמחבקות את ילדיהם החיילים שחוזרים מהמלחמה, נשים וילדים שמחבקים את הבעל שיצא למילואים וחזר, אדמה שקרה עליה אסון ועכשיו צומחים בה עצי-פירות ופרחים, עם ישראל מאוחד, מלוכד, רוקדים ושרים ביחד שיר ניצחון.

אחרי שלושת השלבים האלו, הנפש שלי נרגעה קצת, אמרה לי תודה, וביקשה ממני לברור את התכנים שאני בוחרת להיחשף אליהם. נכון שלפעמים נראה לנו שאנחנו עוזרים למישהו כשאנחנו שומעים את הסיפור שלו, או כשאנחנו מעורבים יותר במה שקורה סביבנו דרך צפייה בחדשות. אבל אנחנו טובים ומועילים לסביבה רק כשהנפש שלנו במצב טוב ובריא. עלינו לעמוד על המשמר ולוודא שאכן זה המצב ולא להיפך.