מלחמה

אין ספק, לצד הכאב העצום והלב המדמם, אי אפשר שלא להתפעל מרוח ההתנדבות העצומה שאנו עדים לה

באיזו נחמה אפשר להיאחז בימים מטורפים שכאלו? מהו הכוח של עם ישראל, מהי חולשתו, ומדוע יש סיבה להיות אופטימיים?

לאחר לילה שחור, כמעט ללא שינה, וספיגת אבדות בלתי ניתנות לעיכול, ננסה קצת להבין - מדוע כל כך קשה להתמודד עם אתגרים? למה בתיאוריה קל ופשוט לומר 'הכול לטובה', אבל כשעומדים ברגע של ניסיון ואתגר קשה, זה נראה כהר בלתי עביר?!

שנות ה-80 וה-90 במדינת ישראל לוו בתהפוכות רבות. מצד אחד הסכמי שלום עם מצרים וירדן, שנחלו הצלחה רבה, ומצד שני הסכם שלום עם הרשות הפלסטינית, שנחל כישלון מהדהד, הגביר את כמות הפיגועים, והביא לנו שתי אינתיפאדות

רון אפרימי הי"ד, בוגר וחבר קהילת tli מבית VLU, הספיק ב-26 שנות חייו מה שרבים אחרים אינם מספיקים בחיים שלמים. המנהיגות השקטה, החתירה למטרה וההתעניינות בחוכמת היהדות - כל אלו נקטעו בינואר אשתקד עת נפילתו בעזה. ראיון מיוחד ומלא בגעגועים עם יהודית, האם השכולה

הבית של נועם ארליך בקיבוץ מנרה ספגה פגיעה ישירה במהלך המלחמה, והוא ומשפחתו נאלצו לנדוד – ביחד עם עסק הבירה. לפני שבועיים שב למנרה, נחוש להמשיך להפריח את הגליל. "אין לנו את הפריווילגיה לוותר על חבל הארץ המופלא הזה"

מתחילת המלחמה, מספר שגריר ארה"ב, הוא שומעת בישראל קולות שאומרים "איננו צריכים אף אחד" ומקדמים קו בדלני וניצי, דווקא מתוך אימוץ של תודעת המנודה והמצורע. האם ההיסטוריה היהודית תומכת בכך?

משפחת באואר מפילדלפיה החליטה הקיץ לעשות מעשה ולעלות לישראל. על אף אתגרי ההתאקלמות והמלחמה שעדיין נמשכת הם אומרים: "עצם האפשרות להגיע ולגדל את ילדינו במדינת היהודים – חלום שמתגשם"

לצד ההריון הזה יש חיים שדורשים לא מעט: זוגיות, ילדים, קריירה, מטלות הבית. נוסיף למתכון הזה גם מלחמה, אזעקות ואי-וודאות מתמשכת כבר מעל שנה וקיבלנו הריון שאין זמן לחשוב עליו

ביונסה עומדת השנה בראש רשימת המועמדים לגראמי ומסמלת את כל מה שנוצץ בעולם כוכבי התרבות. אך במציאות הישראלית שלאחר המלחמה, המושג כוכב מקבל משמעויות אחרות לחלוטין