אימון

בפגישה הראשונה שלי עם דנה המאמנת, הרגשתי שהיא מדברת איתי על נושאים רוחניים מדי שנשגבים מבינתי. רציתי לחתור לפרקטיקה שתראה לי מה עליי לעשות כדי להכיר את האחד שלי עוד היום. בכל זאת, נתתי לי ולה צ׳אנס בתהליך החדש שהתחלנו

היא רווקה בת 36 שמחפשת זוגיות, ופנתה אלי לשפוך את ליבה. "אני לא מצליחה להירדם מרוב שאני מוטרדת", היא אומרת. אולי מילה או שתיקה מיותרת שלה במשך השנים הובילו אותה למקום הזה?

הדרך היחידה שלי לקבל רפואה ללבי הכואב, היא להסכים להודות קודם שהלב שלי כואב. הדרך היחידה לקוות לשמוח בטוב שעומד למלא את חיי, היא קודם להסכים להרגיש חסרה ולהודות בכנות שכרגע אין לי את הטוב הזה

מהרגע שפרצה הקורונה, נאלצתי להשאר בדירת-מרתף שלי בראשל״צ, ללא עבודה, ללא פרנסה, וללא רעיון יצירתי מה לעשות עכשיו. אני זוכרת שכל מאמני הכושר וכל מי שלא נחשב באותה תקופה ל״עובד חיוני״ נותר נבוך, מבולבל ומפוחד

החלטתם לעשות אימון כושר/ להשקיע בארוחות מזינות/ להיות יותר עם המשפחה/ לפתח תחביב שאתם אוהבים? יהיו לכם המון תירוצים להפסיק, אל תתפתו לעשות לעצמכם הנחות

טלי בת שלושים. יש לה חברות טובות, משפחה תומכת, והיא כבר סיימה ללמוד שני תארים. נדמה, למתבונן מהצד, שהיא מחייכת אל החיים והחיים מחייכים אליה בחזרה. אבל טלי לא מצליחה למצוא בן זוג, לשכור דירה ולמצוא עבודה. מה תוקע אותה?