הכנסתם ללו"ז הרגל טוב? אל תתפתו לעשות לעצמכם הנחות

 "העיקר שלא תפסיק להתאמן", אמר כפיר.

לפגוש חבר שהוא גם מדריך הכושר שלך בסופרמרקט, באזור של המתוקים, אחרי שנעלמת לזמן מה, יכול להיות לא פשוט. "למה?" שאלתי, "מקסימום כמה ימים של מנוחה ואני חוזר לזה".

"אתה לא מבין", הסביר כפיר וזרק לתוך העגלה שלו שישיית טונה במים מהמדף ממול, "זה לא קשור רק לכושר או לשרירים. מבחינת השרירים המנוחה הזאת בסדר, וגם הכושר שלך לא ייפגם בצורה משמעותית משלושה או ארבעה ימי מנוחה".

"לא אמרתי שלושה", חייכתי, "אולי נניח חמישה?" הבטתי בחפיסות השוקולד, רציתי להביא לאשתי ולילדים לשבת אבל הרגשתי לא בנוח ליד כפיר.

"הבעיה היא איתך", חייך כפיר, "אם תתרגל לא להתאמן ביום הזה, ולוותר לעצמך כשיורד גשם, ולדלג על אימון חשוב בבר מצווה של אחיין רחוק שלך, בסופו של דבר אתה עלול להפסיק להתאמן בכלל".

"אתה חושב?" שאלתי.

הוא הנהן. "אני מספיק שנים בענף, כבר ראיתי הכול".

לפעמים אנחנו כבר יודעים את האמת. אנחנו לא רק יודעים אותה, אלא אף מיישמים אותה לאורך זמן. הכול מסתדר לנו – עד שמשהו משבש את התוכניות שלנו. אפשר לקרוא לזה "ימים משבשים". צריך לדעת, שלפעמים לא משנה מה שנעשה, כמה שנתכונן, אנחנו עלולים להגיע לימים משבשים כאלו.

עבודה מסוג אחד היא להחזיק מעמד בתוך אותו יום משבש ולעשות את המקסימום שאני יכול לעשות בו, ועבודה מסוג אחר היא לחזור בחזרה לפסים הנכונים, לאותם פסי פעילות שאני כבר מכיר, שכבר סיגלתי לעצמי; לא להישבר מהנפילה אלא להתחיל שוב מהתחלה, כאילו שרק היום אני מתחיל ליישם את התוכנית שלי. אומר רבי נתן בליקוטי הלכות:

כַּאֲשֶׁר נִמְצָא זֶה בְּרֹב בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְפַקְּחִים עַל דַּרְכֵיהֶם הֵיטֵב, בִּפְרָט כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה סִבָּה וּמְאֹרָע לְטוֹב אוֹ לְהֶפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאָז הַיּוֹם מִתְבַּלְבֵּל אֶצְלוֹ לְגַמְרֵי עַד שֶׁרֹב יְמֵיהֶם כָּלִים בָּזֶה לָהֶבֶל וְלָרִיק רַחְמָנָא לִצְּלָן, כְּגוֹן בְּיוֹם זֶה הוּא יָרִיד וְיוֹמָא דְּשׁוּקָא וּבְיוֹם זֶה צָרִיךְ לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו וּבְזֶה הַיּוֹם יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ... וּבְיוֹם זֶה מִזְדַּמֵּן לוֹ אֵיזֶה מְרִיבָה וּקְטָטָה עִם אֶחָד וּבְיוֹם זֶה נִקְרָא עַל אֵיזֶה סְעֻדָּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּטּוּלִים וּבִלְבּוּלִים שׁוֹנִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם, עַד שֶׁכִּמְעַט בְּכָל יוֹם נִמְצָא בּוֹ בִּטּוּל וּבִלְבּוּל גָּדוֹל. וַאֲפִלּוּ בִּשְׁאַר הַיָּמִים שֶׁאֵין בּוֹ מְאֹרָעוֹת כָּאֵלֶּה, נִדְמֶה לוֹ גַּם כֵּן עַל פִּי הָרֹב בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה אֵינוֹ כְלוּם וְכַנָּ"ל (ליקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות פקדון וארבעה שומרים, הלכה ד').

כמה סיבות ותירוצים יש כדי להוריד אותנו מהדרך שבחרנו לנו, הדרך שביררנו והשקענו מחשבה ומעשה כדי לחיות אותה! רבי נתן קורא לנו לפקח על דרכינו. לשים לב, מהי הדרך שבחרתי ואיך אני מתמיד בה, איך אני מתגבר על כל השינויים וחוזר בכל פעם למה שאני רוצה ואמור לעשות עכשיו.

ומה אם אני שוכח ונופל? קם מיד! זה הסוד הגדול - לא להתבוסס בנפילה, בטעות, בשכחה, אלא לחזור ולעשות את מה שאני אמור לעשות.