החטופים בשבי החמאס

"כל שנייה מחבל יכול לחטוף ג'ננה ולתת לך כדור בראש", זה רק חלק קטן מהתחושות הנוראיות שעברו עליו באותם ימים. אופיר אנגל משוחרר משבי החמאס ומספר הכל

כל האנשים שעמדו שם יחד כדי ללוות אותם, לא יצאו כמחאה מסוג זה או מסוג אחר. הם יצאו לשם כי הם הרגישו אחווה – אחווה פשוטה עם אנשים שהם מעולם לא הכירו ולא פגשו, אחווה רק כי אנו עם אחד עם היסטוריה משותפת וייעוד משותף. אנו אחים, וכואב לנו כשאויבים חוטפים את ילדינו והורגים בהם

אחד הדברים הנוראים בימים אלה, שגורם לכל כך הרבה פירוד בינינו, הוא שאיבדנו את היכולת לשים סימני שאלה. כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו יודעים הכל. איך יתכן שלאלה אין שום ספק, ולאלה אין שום ספק?

חיילי צה"ל מסכנים את חייהם כדי למצוא את גופות החטופים שנרצחו ולהביאן לקבר ישראל. מה עומד מאחורי הבחירה הזו?

השיר "הביתה" אותו הלחין יאיר קלינגר מלווה את מלחמות ישראל מזה למעלה מארבעה עשורים. לרגל יום הולדתו ה-80 של המלחין המעוטר, סיפורו של השיר שהפך מאז פרוץ המלחמה לרלוונטי מתמיד

ממיזם של תחתיות קפה מאוירות למען יתומי מלחמת חרבות ברזל ועד מיצג הפרפרים בכיכר החטופים, סיגלית ניבודובסקי מספרת על חיבור בין אמנות לערכי קהילה

כבר 164 ימים שלירי אלבג מוחזקת בשבי החמאס. היום חשפה אימה עדויות קשות על תנאי השבי של בתה: "מנצלים אותה לעבודות בית, כגון ניקיון, טיפול בילדים והכנת אוכל"

כל האבות והאימהות, האחים והאחיות התכנסו יחד, עצמו עיניים והתפללו על יקיריהם, עם עוד כעשרות אלפי מתפללים בשידור חי, בלונדון, קליפורניה, ניו יורק וארגנטינה - בזמן כל כך מיוחד, במקום כל כך מיוחד