מאז

בזמן שפוטין מתנצל בלי לקחת אחריות על אסון המטוס, סיפורם של יוסף ואחיו מזכיר לנו מהי סליחה אמיתית הנובעת מכנות וחרטה

אדם לא יכול לחיות בלי אמונה בהצלחת דרכו, בלי אופטימיות. האם האופטימיות הגיונית? האם אפשר להיות בטוחים שהכל יהיה בסדר? סטטיסטית בלבד.

אם יש לאדם עסק, הוא מחשב חשבונות כל הזמן כדי לוודא תפקוד תקין של העסק, התקדמות, עמידה ביעדים ועוד. אך כמה פעמים בחיים יצא לנו לשבת עם עצמנו ולחשוב באופן מסודר: מה המטרות שלי בחיים כבן אדם? האם אני עומד ביעדים מבחינת התפתחות אישית, אתית ורוחנית? האם התקדמתי בשנה האחרונה?

עשרות אלפי ישראלים הפכו במהלך המלחמה לפליטים בארצם. בשנה האחרונה ליווינו את אחד הזוגות הללו. חיים נפצע ב-7 באוקטובר בקיבוץ זיקים, אילנה הייתה בהיריון בזמן שחיכתה לו עם שתי בנותיה בממ"ד. מאז הם במסע בין חמישה בתים ב-11 חודשים, ובין שיקום לשמחה על החיים החדשים במשפחה

משהו קרה לאנושות סביב 2020: איזה וירוס משונה תקף אותה. ולא, איני מתכוון לCOVID-19. האנושות השתגעה לפתע, ירדה מהפסים, התחילה להקצין בלי כל גורם חיצוני ברור שמביא לכך

היא מבשלת ומכינה להם אוכל תמורת שקל אחד בלבד. רוית רייכמן, מנהלת המטבח של עמותת לשובע, מביאה את כל הלב שלה עבור אלה שזקוקים לבית תמחוי, ודואגת לכל מחסורם

ב-7 באוקטובר חטפנו סטירת לחי כואבת, אך אותה סטירה הזכירה לנו כמה דברים שאולי שכחנו. עזרי טובי מסביר

במחקר מקיף שנערך עבור הג'רוזלם פוסט נמצא כי שליש מהישראלים דיווחו על התחזקות באמונה מאז פרוץ המלחמה. הרוב המוחלט של המשתתפים העיד כי הוא מרגיש מחובר יותר למדינת ישראל, לעם ישראל ולמסורת היהודית

התמודדות עם אי-הודאות יכולה ללכת בשני כיוונים הופכיים. היא יכולה להביא אותנו להיסוס ולחוסר בטחון, אולם גם יכולה לגרום לנו להסתער לעבר הלא נודע ולהתחזק עוד יותר בדבקות שלנו במטרה. בכל מה שקשור לארץ ישראל, כך מספרת לנו ההיסטוריה, העם היהודי בחר תמיד את הדרך השנייה

באיזו נחמה אפשר להיאחז בימים מטורפים שכאלו? מהו הכוח של עם ישראל, מהי חולשתו, ומדוע יש סיבה להיות אופטימיים?