5 התרמיות הגדולות בהיסטוריה

התקווה האנושית להתעשר, להיגאל ולצאת ממשבר, תמיד נוצלה בידי נוכלים. זייפני עתיקות, משיחי שקר פיננסיים, ושאר רוקחי מזימות, תמיד ידעו לגרום לאחרים לתת בהם אמון, שסופו מפח נפש. גם כיום הם מציפים את הרשתות החברתיות בתרמיות פירמידה ומחפשים אחר קורבנות אומללים. ריכזנו עבורכם את חמשת ההונאות הכי ערמומיות בהיסטוריה, שתלמדו להישמר מפניהם, ולחשוב פעמיים לפני שאתם נכנסים לכל מודעה בפייסבוק.  

כתר סאיטאפרנס (1896): כתר ללא מלך

זה קרה ב-1896. מוזאון הלובר הגדול שבפריז, העיר שהייתה מרכז האמנות הבינלאומי באותו זמן, הודיע שהוא רכש את 'כתר סאיטאפרנס' – כתרו של המלך הסקיתי הנודע, שחי לפני למעלה מ-2,000 שנה. הכתר נקנה בסכום עתק, שהיום היה נאמד בכמה מיליונים. הכתר היה עשוי זהב טהור, נכתבה בו הקדשה ביוונית עתיקה, צוירו בו ציורים מאגדות קדומות, ומעל הכל – הוא היה מזויף. הוא לא נוצר בחצר המלכות של סקיתיה הקדומה, אלא בעיר אודסה, על ידי ישראל רוחומובסקי, צורף יהודי ללא כוונות זדון. הכתר הוזמן ממנו בידי האחים הוכמן, שני נוכלים שהיו מומחים לזיוף עתיקות. התרמית התגלתה על ידי וועדת חקירה בראשות קלרמון גנו – ארכאולוג שהיה מטרד רציני עבור נוכלים, והפריע לעבודתם של לא מעט זייפני עתיקות. אם יש משהו ללמוד מהסיפור הזה, הוא לא לבצע קנייה גדולה מדי ב-1 באפריל (כן, אמיתי! זה היום שבו התבצעה הקנייה).

בועת הים הדרומי (1720): כאשר הבועה התפוצצה... ועמה החלום על העושר

בעשור הראשון של המאה ה-18 נסחפה האומה הבריטית בטירוף של אופוריה פיננסית. חברת הים הדרומי, שקיבלה מהממשלה מונופול על הסחר עם המושבות הספרדיות בדרום אמריקה, הבטיחה עושר אגדי למי שישקיע בה. העשתונות הקולקטיביים של האימפריה נמסו כמו קוביית סוכר בספל חם במסיבת תה. אבל, התברר במהרה, שזה היה לא יותר מבניין קלפים, שחיכה למשב רוח קל שיגרום לקריסתו. לחברת הים הדרומי הזו לא באמת הייתה אפשרות לקיים סחר ענף כמו שהובטח, והיא לא הרוויחה כמעט כלום. זו הייתה בועה כלכלית מנופחת כלפי חוץ, אבל ריקה מבפנים. החברה קרסה והובילה למשבר כלכלי נורא ולפשיטת רגל של אזרחים רבים. ההון של המשקיעים התפוגג ונעלם כמו שלג לונדוני דאשתקד.

הונאת פונזי (1920): הקרקס האיטלקי של צ'ארלס פונזי

יש אנשים שעושים ג'אגלינג עם כדורי טניס, יש כאלה שעושים זאת עם מקלות בוערים, ויש כאלה שעושים את זה עם כסף של אחרים. צ'רלס פונזי, שהיגר לארצות הברית מאיטליה, הארץ שבה הומצא הקרקס, שייך לסוג השלישי של הז'אנר. הוא הבטיח למשקיעים תשואות יוצאות דופן מתלושים בינלאומיים, וקנה את אמונם של בעלי הון שעמדו בתור לזכות בנתח. אבל הנה הטוויסט: הרווחים היו לא יותר מאשר תעתוע. פונזי העביר כספים של משקיעים אחדים למשקיעים אחרים בג'אגלינג מעורר השתאות, כדי ליצור מראה שווא של רווחים. החשד החל להתעורר כשהתברר שפונזי עצמו לא משקיע בתלושים שהוא מנפיק, ואחרי כמה זמן האמת התגלתה - הוא רימה את משקיעיו ולקח לעצמו מהכסף הזמין שזרם דרכו כדי להתעשר במהירות.

פונזי נכנס למאסר ומשקיעיו הפסידו הכל, אבל הוא לא חש חרטה. מבחינתו, הוא בסך הכל העניק להם מופע טוב, שאולי היה קצת יקר, אבל שווה כל דולר. הוא זכה שיקראו על שמו את 'הונאת פונזי' – שהייתה גם ההשראה לתרמית של מיידוף.

'הונאת פונזי' של מיידוף (2008): כשההיסטוריה חוזרת על עצמה, פעם כטרגדיה ופעם כטרגדיה גדולה יותר

בעולם ההונאות הפיננסיות, ברני מיידוף הוא כנראה הגדול מכולם. מיידוף הפעיל את הונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה, ורימה משקיעים תמימים במיליארדים. עם מגע קסם ופנים חביבות, הוא שכנע משקיעים למסור את המזומנים שהרוויחו בעמל ויזע, והבטיח תשואות אסטרונומיות למי שייתן בו אמון. המשקיעים הנלהבים לא ידעו שההשקעות שלהם, למעשה, ממנות את אורח החיים של המשקיעים שקדמו להם. הוא שדד את פלוני כדי לשלם לאלמוני, וחוזר חלילה. הפלא הגדול הוא ש-100 שנים כבר עברו מאז פונזי המקורי, ואותה תרמית עבדה שוב. בסופו של דבר, מגדל השקרים של מיידוף התפורר גם הוא, והותיר אחריו שובל של חלומות מנופצים, כיסים ריקים, ונוכל אחד שישב בכלא עד סוף ימיו...

סקנדל דיזלגייט (2015): כשפולקסווגן שיחקה מחבואים עם המדינה...

בפולקסווגן לא אהבו כשדרשו מהם להפחית את פליטת הזיהום מהמכוניות שלהם ב-2009. כל ההתעסקות הזאת תאט את קצב הרווחים שלהם בלא מעט קמ"ש, והם החליטו לעקוף באלגנטיות את החקיקה. הם חשבו שיוכלו להערים על מנגנוני הפיקוח, והציבו במכוניות תוכנה ערמומית שעשתה את העבודה. התוכנה ידעה לזהות מתי המכונית תחת 'בדיקת זיהום', ו"הפחיתה" את רמת הזיהום של הרכב בהתאם באופן זמני. אבל, מסתבר שאי אפשר לרמות את כדור הארץ (או את הרגולטורים) לאורך זמן. התרמית התגלתה, ואיתה מאות אלפי המכוניות המזהמות שהיא מכרה. והיא לא הייתה היחידה, אגב. בעקבות המקרה תרמיות דומות התגלו בחברות מכוניות אחרות בזו אחר זו, כמו שורת דומינו קורסת.

לאורך ההיסטוריה, הונאות אמללו את מי שנפל בהן, שעשעו את מי שצפה בהן, ולימדו את הדורות הבאים שיעורים חשובים לגבי ספקנות. בין אם מדובר בשקרים במקום כתרים, בועות במקום תשואות, או הונאה במקום הנאה, הרמאים הותירו חותם מתמשך על התודעה הקולקטיבית שלנו. אז, קוראים יקרים, הבה נישאר ערניים ונזכור תמיד: אם משהו נראה טוב מכדי להיות אמיתי, כנראה שהוא, ובכן, טוב מכדי להיות אמיתי.