האם הבינה המלאכותית עומדת לעשות במקומנו הכל, ולהפוך אותנו למיותרים?

עולם הצילום הוכה בתדהמה כאשר לפני כמה שבועות הזוכה במקום הראשון בתחרות הצילום הבינלאומית היוקרתית סוני (Sony World Photography Awards) הודה שהצילום שיצר היה בעצם מעשה ידיה של בינה מלאכותית. מדובר בפעם הראשונה שבינה מלאכותית זוכה בתחרות צילום, ובנקודת ציון להתפתחות התחום, אבל גם לחששות שהוא מעורר. בשביל מה צריך צלמים אם בינה מלאכותית יכולה לעשות זאת טוב מהם?

באופן כללי, מאז שיצא הchat-gpt לפני כמה חודשים הוא הפך לנושא שיחה מרכזי בין אנשים. למרות שהפיתוחים של הבינה המלאכותית כבר קיימים לא מעט שנים, נראה שעכשיו ההבנה של ההשלכות שלהם מחלחלת לציבור הרחב. ההבנה שיש מכונה שיכולה לכתוב במקומך, להתנסח בצורה מצוינת, ולאסוף עבורך מידע, מעוררת השתאות אבל גם חרדה. ראשית, החרדה מהקלות בה ניתן כעת להפיק פייק ניוז עם תמונות מזויפות באיכות גבוהה. שנית, הפחד שהרובוטים ישתלטו על העולם. לבסוף, יש את החרדה שבעיני היא הכי מעניינת – האם עוד צריך אותנו, בני האדם? האם הפכנו להיות מיותרים, ומכונה תוכל להחליף אותנו בכל דבר? בשביל לענות על זה צריך לענות על השאלה הגדולה "מהו האדם", ובמה הוא שונה ממכונה. כדי לתת כיוונים למחשבה ביחס לשאלה הזו (כי לענות עליה ממש אף אחד לא יכול), אני רוצה לסקור את התשובות השונות שניתנו לשאלה הזו, מספר בראשית ועד ימינו, ולראות מה יכולים ללמד אותנו דורות של חכמים והוגים.

צלם אלוהים

סיפור בריאת האדם שבספר בראשית מלמד שהאדם הוא יצור העומד בין שמים לארץ: לצד העובדה שהוא נברא "עפר מן האדמה" כמו שאר החיות, הוא נברא גם "בצלם אלוהים", ויש לו מעמד מיוחד בעולם. הרעיון של "צלם אלוהים" היווה מקור השראה והשתאות לדורות רבים של רבנים, פילוסופים ותיאולוגים ברחבי העולם. הקביעה כי בבני אדם יש משהו מיוחד במהות שלהם המבדיל אותם מיצורים אחרים היתה נושא לדיונים וחקירות רבות שניסו לפענח את התעלומה הזו.

היו מי שראו את יצירת השפה כמה שייחודי לאדם יותר מהכול. היו מי שהדגישו דווקא את יכולתו לנהוג בתבונה ובהיגיון. היו מי שראו את היצירתיות האנושית, את היכולת ליצור כדים, ציורים, שירים, מוסיקה ותרבות. ויש שהדגישו את המצפון והחשיבה המוסרית. הפילוסוף עמנואל קאנט האמין שלבני אדם יש יכולת רציונלית ייחודית, ההופכת אותם ליצורים אוטונומיים שקובעים את עצמם ולא נקבעים על ידי כוחות הטבע הדטרמיניסטיים.

בפילוסופיה של ימי הביניים היו שראו את מה שמייחד את האדם בכך שהוא היצור שנמצא באמצע – בין המלאכים לבעלי החיים. כך כותב בנאומו המפורסם "על כבוד האדם" פילוסוף הרנסנס פיקו דלה מירנדולה:

"במרכז העולם נתתיך למען תוכל לראות סביבך, ביתר נוחות, מה שמצוי בעולם. לא עשינוך שמיימי גם לא ארצי, לא בן תמותה גם לא בן-אלמוות, כדי שאתה – שהינך, אם אפשר להגדיר זאת כך, בעל תואר-כבוד של יוצר-עצמך וצר-צורתך-שלך – אתה תיצור את עצמך בצורה בה תבחר. תוכל להידרדר לצורות התחתונות, צורות הפרא; גם תוכל, על פי החלטתך, להיוולד מחדש בצורות העליונות שהן אלוהיות".

האדם אם כן, מתייחד בכך שהוא יצור שנתון בין השלמות המלאכית המופשטת, לבהמיות הארצית, ובכוחו לבחור מי הוא. נזכיר שגם בספר בראשית מודגש שהאדם הוא מצד אחד "עפר מן האדמה" ומן הצד שני "צלם אלוהים", כאמור. גם מבחינה מילולית, המילה אדם נגזרת גם מהמילה אדמה, כי הוא עפר מן האדמה, וגם מהמילה דמות, כי הוא נברא בדמותו של האל ובצלמו.

עפר מן האדמה

במאתיים השנים האחרונות הרעיון של צלם אלוהים שבאדם הועמד בפני אתגרים קשים. תגליות מדעיות מתחום הביולוגיה והפסיכולוגיה השרישו באנושות את המחשבה שהאדם אינו אלא יצור טבעי כמו שאר בעלי החיים. התגלה כי בני האדם חולקים רבות מאותן תכונות ביולוגיות ופסיכולוגיות עם שאר היצורים, ואם כן, אולי אינם אלא בעלי חיים מפותחים.

כנגד גישה זו קמו פילוסופים ומדענים שטענו שהאדם, בניגוד לבעלי החיים, בכוחו לחרוג מהטבע, ולא לפעול רק על פי אינסטינקטים הישרדותיים. בתור דוגמא אחת אפשר לקחת את הנטייה האנושית לעסוק בחקירה מדעית – נטייה שמדגימה היטב את החריגה הזו. המוטיבציה של אנשים לעסוק במחקר מדעי נובעת בדרך כלל מתוך סקרנות טהורה ורצון להבין את העולם. ברור שהרבה מהמחקר עוסק בנושאים בעלי השלכה מעשית ו"הישרדותית", אבל הרבה ממנו עוסק גם בכוכבים רחוקים שאין להם שום נגיעה אלינו, במשוואות מתמטיות מופשטות שלא משמשות לכלום, או בהבנה של אורח חיים של קופים שחיים בקצה העולם. העובדה שבאופן עקיף, בדיעבד, עשויה לצאת תועלת מעשית מהמחקרים האלה, לא משנה את העובדה שלא זה היה המניע של החוקר מלכתחילה. ברור ששכלו של האדם אינו פונה רק לדרישות ההישרדותיות שלו אלא הוא מקיף עולם ומלואו.

בינה מלאכותית – האם עדיין צריך אותנו?

למרות גודל האתגר שהציבה העת המודרנית בפני הצלם שבאדם, האתגר שמציבה הופעת הבינה המלאכותית לתפיסתו העצמית גדול אף יותר. מכונות שמסוגלות לא רק לטחון קמח, לערוך חישובים מתמטיים טכניים, ולאתר מילה בתוך טקסט, אלא גם לכתוב תסריטי מתח מקוריים ומתכונים לעוגת תירס, לא רק מאיימות על הייחודיות של האדם בעולם, על הצלם שבו, אלא גם מאיימות על הנחיצות שלו. הרבה אנשים חוששים, והרבה מומחים מתריעים, שמקצועות רבים עתידים להיות מוחלפים בקרוב בידי מחשב, והרבה אנשים יהפכו להיות "מיותרים" כביכול. רק הבנה מחודשת של האדם, של מה שמייחד אותו, יכולה לעזור לנו לשכך את החרדה הזו.

אני כמובן לא מתיימר לתת כאן תשובה לשאלה הזו, שתלך ותתברר רק במשך השנים. אבל הנה כמה כיווני מחשבה אפשריים.

ראשית, עדיין ישנה היצירתיות האנושית. אף על פי שבינה מלאכותית יכולה ליצור אמנות, תוצריה מבוססים על כמויות לא נתפסות של מידע שהוזן לתוכו. האדם, לעומת זאת, למרות שגם יצירותיו מתבססים על הרקע התרבותי שהוא קיבל ועל החינוך שירש מהדורות הקודמים, בכל זאת ניחן ביכולת ליצור רעיונות מקוריים בלי כמות מידע כל כך גדולה – אלא פשוט "מתוך עצמו". קראתי לא מזמן תסריטים למערכונים שעשתה בינה מלאכותית "בסגנון של סיינפלד" או "בסגנון של משפחת סימפסון", והיא עשתה את העבודה טוב מאד! אבל לשם כך היה צריך קודם את סיינפלד ואת מאט גריינינג.

שנית, ישנה האחריות המוסרית שעדיין מוטלת רק על האדם. אם הבינה המלאכותית תעליב אותנו אנחנו לא נאשים אותה, אלא את מי שתכנת אותה. אנחנו לא מצפים ממנה לאחריות מוסרית ולא נעניש אותה אם תתנהג שלא כראוי. היא לא יכולה לחוש אשמה או חרטה על מעשיה. המוסר הוא עדיין נחלתו הבלעדית של האדם, והמשימה לכוון את הטכנולוגיה לטובת החברה עדיין מוטלת עליו ולא על אף מכונה.

לבסוף, לאדם יש גוף, רגשות, ותחושות – הוא חווה את העולם בצורה בלתי אמצעית. הוא אוכל, שותה, מריח פרחים וצורח כשנסגרת לו הדלת על האצבע. גם אם הבינה המלאכותית תעקוף אותו בכל מה שקשור ללוגיקה ועיבוד מידע, יש את כל העולם החוויתי שהיא כלל לא מכירה. בעיני זה מתחבר לרעיון שכבר ראינו למעלה, שהאדם הוא יצור ש"נמצא באמצע" בין שמים לארץ, בין עפר מן האדמה לצלם אלוהים. אם לפני מאה שנה היה חשוב להדגיש שלאדם, בניגוד לקוף, יש בינה, שפה ויכולת ליצור כדי חרס, כיום אולי כדאי לזכור שלאדם, בניגוד לבינה המלאכותית, יש גוף, תחושות, ורגשות, וגישה בלתי אמצעית אל העולם.