כולנו זקוקים למילוי, לתחושת ערך ולאהבה בחיים. באופן טבעי, אנו אמורים לקבל זאת מבן הזוג, אבל לשם כך נדרש מאיתנו להתמודד עם קשיים. האם הצלחה מחוץ לבית יכולה לתת מילוי ולהוות פיצוי ותחליף לחוסר הצלחה בזוגיות?
אילנה היא מסוג האנשים שחייבים שהרצונות שלהם יתממשו, לכן בתוך הזוגיות עם נחום, מצאה לעצמה עמדה כוחנית, שבה היא, כביכול, שולטת במציאות. נחום, שלא באמת רוצה לקחת אחריות, מפקיר את הבחירה בידיה, וכך יכול גם להתלונן על הדברים מאוחר יותר. נשמע מושלם, לא?
הסיפור המובא כאן חוזר על עצמו בהרבה מאד בתים – היא מתלוננת שהוא לא עושה כלום, הוא חושש להגיד שאם הוא יעשה קצת, היא "תרכב עליו", והיא חוששת, שאם תגיד לו שקשה לה, הוא יקטין את הקושי שלה וילעג לה. בינתיים המצב מחריף, והעץ שעליו טיפסו מתחיל להתעקם
לילך מגדירה את עצמה כסיפור הצלחה חברתי, אבל ארז, לעומתה, הרבה פחות עושה חשבון לאיך הוא "מצטלם" מול אנשים, וזה מוציא אותה מהכלים. היא כל הזמן מעירה לו שלא יעשה פדיחות, אבל זה לא ממש עוזר. איך תוכל לקבל את זה שבן זוגה הוא כשלון בתחום שכל כך חשוב לה?
אופיר התחתן עם חלי, והוא אוהב ומעריך אותה, אבל את המשפחה הוולגארית שלה קצת פחות... אחיותיה מדברות עם ילדיהן בצעקות, כמו בשוק, והוא נחרד לחשוב שגם ילדיו עתידים לגדול באותה אווירה. ככל שהוא איתם יותר, הדבר גורם לו להתרחק מחלי. מה לעשות?
כולנו יודעים שאין זוג שאין להם קשיים, לכן אם הזוגיות סה"כ טובה, לא תהיה לנו בעיה לבלוע כמה צפרדעים. הבעיה מתחילה כשאנו בתקופת קושי בינינו, ואנשים מבחוץ (גם אם מכוונה הכי טובה) מתחילים להתערב, או כשאנחנו מתחילים לעשות השוואות לזוגות אחרים. כאן מתחיל הבלגאן
למה שאתן לו, מה אני פראיירית? למה שאוותר אחרי איך שהתנהג? ובכלל, מי אמר שאם אתן הוא יחזיר? צודקת. תכל'ס אנחנו בונים זוגיות, באופן הכי טבעי, כדי לקבל, אבל אנו אמורים לגדול משם. יש דרך לצאת מהגיהינום?
כשמדברים על זוגיות, לרובנו יש בראש תבניות על 'זוגיות נכונה': בעל חייב לנהל את נושא הכספים בבית/ לפתוח סתימות באסלה/ להביא פרחים, ואשה חייבת כל יום לבשל/ לקנות בגדים/ לכבס ולגהץ. האם המודליים שיש לנו על 'זוגיות נכונה', באמת נכונים?
