איך קורה שאנשים מגיעים לגירושין, גם כשהזוגיות שלהם טובה?

"נמאס לי כבר לשמוע את זה 'אמא שלי אמרה ככה, אמא שלי אמרה ככה!'", הזדעק עופר, ואשתו מאיה הפנתה את מבטה הרחק ממנו.

הם נכנסו לפגישה, לא דיברו ואז הוא התפרץ לגבי אמא שלה.

"אתה יכול לפרט קצת?", ביקשתי.

"מה יש לפרט? היא סימנה אותי מההתחלה", אמר בזעם.

הבטתי בו ושאלה על פני.

"אמא של מאיה, היא פשוט שונאת אותי".

"היא לא שונאת אותך", אמרה אשתו.

"לא שונאת? את צודקת. לא שונאת, אלא פשוט לא סופרת אותי", הוא עצר לרגע והוסיף, "וכשאני חושב על זה - גם את לא. כנראה בגללה. מההתחלה היא אמרה לך שלא כדאי לך להתחתן איתי, ושאת עושה טעות, נכון?".

היא לא ענתה.

אחד הדברים שמערערים את הזוגיות הוא התערבות של אנשים אחרים בקשר שלנו. ראשית, כדי להיות ברורים, זה לא אומר שאין לזה מקום לפעמים. אם מישהי נמצאת בזוגיות פוגענית, עם בעל אלים, וההורים שלה מודאגים מאד ועוזרים לה - זו יכולה להיות הצלת חיים. במקרים קיצוניים וודאי שיש מקום להתערבות בני משפחה/ חברים, אבל ברוב המקרים לא מדובר על מקרי קיצון, ובפועל זה הורס הרבה יותר מאשר בונה.

כשאנחנו בונים את הבית שלנו, ובראש ובראשונה את התא הזוגי, חשוב להבין שאנו עומדים מול קשיים רבים. למרות, ואולי בגלל הציפיות הדמיונות שיש לנו לגבי הבית אותו אנו חולמים ליצור, כל אחד מהצדדים מביא איתו שק מלא זכרונות, תפיסות, ציפיות, וגם מידות לא מתוקנות. זה ממש בסדר אם אנחנו מבינים שחלק גדול מתכלית הקשר היא להשתפר, להשתנות ולהפוך לבנאדם טוב, שלם ומכיל יותר. לתכלית נעלה זאת, שם אותנו הבורא בתוך המערכת הזוגית, שבה אנחנו פוגשים הרבה דברים שלא מתאימים ונוחים לנו. תכונות או התנהגויות של בן או בת הזוג, שיכולות ממש לשגע ולהוציא אותנו מהכלים. פתאום אנו מוצאים את עצמנו מול שוקת שבורה, בה גם בן הזוג לא מתנהג כפי שרצינו, וגם מתוכנו יכולות לצאת התנהגויות וקולות להם לא ציפינו. התפקיד והמשימה שלנו היא, במקום לצאת מהכלים - להרחיב אותם ולהעמיק את הקשר.

זה יכול להיות קשה ומורכב, וזוהי ללא ספק משימת חיים. ואכן, מי שלא מוותר, זוכה להגיע לדרגות של עומק, שמחה ואהבה בקשר. במצב של קושי, שבו כאב פנימי צף - אני צריך לעשות כל מה שאני יכול כדי לא להאמין לקולות שבתוכי, שמנסים להאשים את השני, ובוודאי הקולות שמנסים בהינף יד "לפרק את החבילה". קל למישהו מבחוץ לשפוט את הסיטואציה בצדקנות, במיוחד אם הוא משוחד לאחד הצדדים (קרי, הבעל או האישה). עלינו ליצור סביבה שתהיה כמה שיותר "סטרילית" מהשפעות חיצוניות. לבנות תא משפחתי חזק - תיבת נוח של זוגיות נבדלת ונפרדת מהמבול שמחוץ לנו. זה האופן היחיד בו נוכל לטפל ולהעמיק במבול שבתוכנו או בינינו.

חשוב להבין, גם אם מישהו רוצה לעזור לנו - עצם ההתערבות "מטלטלת את הסירה". במקום להכניס בהירות, היא מוסיפה מורכבות ובעיתיות. ננסה לתת דוגמא, ונתרחק לרגע מהדוגמא של אמא של מאיה. נניח שחברה הכי טובה של מאיה, נקרא לה מיכל לצורך העניין, עברה מסכת גירושין לא קלה. בעלה אף פעם לא הבין אותה, לא תפקד, לא פרנס ולא עשה עם עצמו כלום. ואז התחילה גם אלימות מילולית, והיא סבלה ממנו במשך שנים. העובדה שלא היו להם ילדים, ופעם או פעמיים האלימות הפכה לפיזית, שכנעה אותה שהחבילה מתפרקת. היה לה מאד קשה עם ההחלטה, אבל בסוף, ברוך ה', הושלם התהליך - למרות התנגדות עזה שחוותה מהסביבה שלה. עכשיו היא חופשיה ומאושרת להמשיך את חייה, ולמצוא את האהבה האמיתית והקשר העמוק והנכון שתמיד חפצה בו.

באמת, מי שהכיר את הסיפור במפנים, ראה את הסבל האדיר שבו היא חיה, ויתכן שהמהלך היה מאד נכון בשבילה. למרות, שבמאמר מוסגר, אם היא לא תבין את החלק שלה בסיפור, ישנה סבירות גבוהה שאותה בעיתיות שהביאה לקשר, תזלוג ותופיע בצורה כזאת או אחרת בקשר הבא שלה. בכל אופן, מיכל החליטה להציל את מאיה! היא רואה את הדברים מהצד בצורה מאד "אובייקטיבית", היא חייבת לעזור לה להפרד מעופר, זה מה שישנה את חייה לטובה. איך היא הגיע למסקנה הזאת? על בשרה היא למדה כמה אפשר להרגיש בדידות כשבן הזוג שלך לא מבין אותך. אבל יכול להיות שזה ממש לא הסיפור בין מאיה לבין עופר... כל מי שיתבונן מהצד יבין, שהעובדה שמיכל חוותה נישואין קשים, ושנראה לה שגם לחברתה כדאי להתגרש, לא חייבת להיות קשורה בכלל למציאות הפנימית של מאיה.

הרבה פעמים אנשים מנסים לתת לנו "עצות טובות", אבל אותן עצות נסובות סביב רעיונות אישיים שלהם, או דברים שעברו. כשמישהי מעודדת את חברתה להתגרש, לדוגמא, היא יכולה להיות מאד לצידה בזמן הגירושין הקשים, ואפילו לתמוך בה מכל הלב, אבל היא לא תצטרך לארח אותה בכל אותן שבתות שהיא תשב בבית לבד ללא בעלה. גם אם מיכל מאד אוהבת את מאיה ורוצה לעזור לה - זה מערער את הקשר. ועוד לא דיברנו על כך שמיכל, באופן טבעי, תהיה לצידה של חברתה, והשיחה איתה יכולה להגדיל את הדימוי השלילי של עופר בעיניה של מאיה. 

"אבל אמא שלי אוהבת אותי", היא אמרה לפתע, "באמת אכפת לה! עופר מתאר אותה כמו איזה מפלצת וזה ממש לא נכון. אמא שלי היא...", עצרה לרגע, "אחד האנשים הטובים ביותר שתפגוש בחיים שלך. פשוט תראה...", אמרה והישירה את מבטה, "המשפחות של עופר ושלי הן לא בדיוק... איך נגיד את זה. הגענו מרקע קצת שונה...".

"עוד פעם את מתחילה עם זה?", רטן עופר, "אתה מבין מה אני עובר? מהיום הראשון שנפגשנו, האמא המדהימה שלה כל הזמן יורדת על המשפחה שלי, על כמה שאנחנו פשוטים ועמי הארצות. אפשר לחשוב שהם כאלו משכילים... אז מה אם החתן שלה מנהל בביטוח-לאומי? לאבא שלו יש קצת קשרים ו...".

"אל תדבר ככה על גרינברג! בוא לא נכנס לזה", אמרה.

האם אנחנו יכולים באמת לא להכנס לזה? האם אנחנו מסוגלים להשאיר את ההשוואות בצד? גם כך הזוגיות היא מהלך מורכב, שדורש בנייה ותשומת לב. ברגע שאנחנו מתחילים להשוות - הוספנו קשיים לא רלוונטיים. מה זה משנה באמת אם גרינברג הוא מנהל בביטוח-לאומי או לא? איך זה משפיע על הקשר בין עופר לאשתו? ההשוואות "מחסלות" אותנו. אם אמא של מאיה באמת סימנה את עופר, כפי שהוא מרגיש או לא, עצם העובדה שזה עולה מידי פעם, מאד מחליש את הקשר. ובאמת, מאיה בונה את החיים שלה עם עופר, בלי שום קשר לכך שאחותה התחתנה מנהל ביטוח-לאומי. כל אחד והתיקון שלו.

על ידי ההשוואות אני יוצא מהתיקון שלי, מהעבודה האישית לי, ומתחרה עם דמויות דימיוניות. ההשוואה מקלקלת כל חלקה טובה. במקום לטפח את הקשר שלי, להפוך את בן/בת הזוג שלי לדבר היקר והחשוב ביותר, ולעזור לו/ה להוציא לאור את התכונות הטובות שלהם, אני נלחם עם תחנות רוח דמיוניות.

הרי גם אם גרינברג מנהל בביטוח-לאומי, וגם אם הגיס השני מרוויח פי שלוש מכל המשפחה ביחד, זה אומר שאין להם קשיים ותיקון? מה יקרה אם מאיה תפסיק להשוות את עופר לשאר המשפחה שלה? קשה עד בלתי אפשרי לבנות קשר אמיתי עם בן הזוג, כאשר יש אנשים הקרובים אלינו, שאנו מוקירים את דעתם, אשר חותרים תחתיו - בין אם בדיבור ובין בשתיקה רועמת.

הזוגיות שלנו היא מרחב מקודש, בינינו בלבד, וכך אנחנו צריכים להשאיר אותו - בלי להכניס לתמונה אנשים אחרים, אלא אם מדובר בעזרה מקצועית נקודתית, שהמטרה שלה לעזור לנו לגלות את הטוב שלנו, ולצלוח מכשולים שמאיימים עלינו. עד כמה שהסובבים אותנו רוצים בטובתנו, הם מלאים ברעיונות שלאו דווקא קשורים אלינו. הם גם מוזנים במידע חלקי, שלא משקף את המציאות השלמה. אם מאיה מתלוננת למיכל על קשיים עם עופר, היא בוודאי לא מספרת לה בפרטי פרטים כמה שהוא משמח אותה, איזה דברים טובים יש בו, ואיך היא לא יכולה לדמיין חיים בלעדיו.

הנקודה השניה היא השוואתיות. גם אם אותו אדם לא נוכח ישירות בחיינו ולא נותן לנו עצות, אנו יכולים להיות מושפעים מרעיונות ודמיונות על אנשים אחרים והשוואה איתם. אותה השוואה אינה רלוונטית, מכיוון שאנו מתעסקים בהשערות ורעיונות.

בואו ונשמור את המרחב הזוגי סטרילי מהשפעות חיצוניות, ונעשה כל שניתן להעמיק את הקשר, לבנות אותו, ולגלות רבדים שלא דמיינו שקיימים בו ובבן/ בת הזוג שלנו.

רן ובר - סופר, מרצה ומרצה סדנאות. לקבלת לינק לקבוצת העדכונים בווצאפ לחצו כאן.