סבל

בגיל 21 החלטתי להתאבד – ואז קרה לי נס

יש מצבים שהקשיים עולים לנו לגרון כל כך חזק, והכל נראה כל כך שחור ובלי מוצא, שעולה בנו מחשבה לשים סוף לכל. העיקר שהסבל יסתיים. אבל, קושי וסבל, גם אם נראים כרגע ממש בלתי אפשריים, הם תמיד התחלה של מסע, שעתיד לגלות בפנינו אור עצום שיבוא בקרוב

כואב? פגעו בכם? החיים קשים מידי? חכו, אל תרוצו למשככי כאבים

אף אחד לא אוהב שכואב לו. אף אחד גם לא חושב שכאב הוא משהו חיובי שיש לו בחיים (למרות שהוא כן). אז כשהוא מגיע, לא פלא שאנחנו רצים לכל משככי הכאבים שיש בנמצא - רק לא להפגש איתו. הבעיה שמשככים, שהופכים לפתרון קבוע, עולים לנו אח"כ הרבה יותר ביוקר

חבל סתם לסבול: על קושי ממשי – מול אומללות תוצרת בית

סבל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, כולנו יודעים. אבל מסתבר שהקושי העיקרי בו, הוא פחות חוסר הנוחות הנובע ממנו, כמו היחס אליו כאל מטרד מציק ומיותר, שאין לו שום תפקיד, ולמעשה, לא היה אמור להיות נוכח בחיים שלנו. האם יחס חיובי לסבל יכול להוריד את רמת הכאב?

מנסים לשכוח את העבר? מעולה, הבעיה שהוא מתעקש להשאר

העבר שלנו מורכב מחוויות טובות, שנעים לנו להזכר בהן, וכאלו פחות, שהזכרון עליהן מסב לנו סבל. מה נכון לעשות – האם להתאמץ לשכוח ולהמשיך הלאה? אם זה בכלל אפשרי... או שהעבר לעולם לא נעלם מתוכנו, והוא ממתין בסבלנות שנפגוש אותו שוב, הפעם במבט שייטיב איתנו

ביירון קייטי: אנחנו לא סובלים בגלל המציאות, אלא בגלל שאנחנו מתווכחים איתה

למה בעלי לא מחמיא לי, למרות שאני מבקשת ממנו כבר שנים? למה אשתי משאירה כוסות על שולחן המחשב שלי, למרות שכבר 200 פעם אמרתי לה שזה מפריע לי? ביירון קייטי, בכלי יעיל ונפלא, שיעזור לנו לצאת מהקורבנות והסבל, ולראות את התמונה בצורה רחבה ואמיתית

לחשוב עליו חיובי אחרי איך שהוא פגע בי? אין מצב!

מילים לא טובות שהוטחו כלפינו, ומעשים לא הוגנים שנעשו לנו, יכולים להכאיב מאד. אנו יכולים להזכר בהם שוב ושוב ואף לסחוב אותם שנים. גם כשאנו רואים שהדבר גורם לנו סבל, בכל זאת אנו נוטים לשמר את הכעס, כי לא מגיע לשני שננסה לפרש את ההתנהגות שלו לחיוב. יש דרך לצאת מהלופ?

<< < 1 2 3