אם ישאלו אותנו מה ההפך מדיכאון, רובנו נגיד שמחה. אבל מסתבר שדיכאון הוא לאו דווקא היפך השמחה, אלא חושך שמגיע (שלא באשמתנו), כאשר אנו מתעלמים מהרגשות שלנו ומשתיקים אותם. אז איך אפשר לצאת משם?
מדוע שאול רדף אחרי דוד בכזאת נחישות? מה הניע אותו? כיצד דוד וויתר על הזדמנות הפז שנקרתה בדרכו להרוג את שאול, והסתפק רק בכריתת כנף מעילו?
מרד החשמונאים הוא ציון דרך תרבותי היסטורי, בו בפעם הראשונה בהיסטוריה מישהו יוצא למלחמה אידאולוגית, לא עבור כיבוש שטח, או תאוות בצע, אלא רק עבור קיום דתו. היתה זו מלחמת התאבדות, שלא היה למתתיהו שום סיכוי לנצח בה, אך אלוהים, שראה את מסירות נפשו, נלחם בשבילו
הוא לא היה צריך לקחת אותו לטיול לחו"ל, לא היה צריך לתכנן קניות או חוויות יוצאות דופן. הוא היה צריך להיות שם, באמת, להקדיש תשומת לב
עד כמה שאני יודעת שאם אתייחס יפה לבעלי זה יחזור אליי כמו מראה, לפעמים קשה לי ליישם את זה
״נשמע לי שהמודל העסקי שבנית לך לא מתאים לחיים שאת חולמת עליהם״, אמר לי היועץ העסקי. במילים אחרות, הרצון שלי לא מתגשם כי זה כנראה לא מה שבאמת רציתי
סמבוסק הוא הגיבור הראשי של מסע קולינרי חוצה יבשות. הוא מגיע מפרס העתיקה, משם החל הכיסון הפריך הזה לנדוד בדרכים המסחריות של מרכז אסיה, המזרח התיכון, צפון אפריקה והודו
בכל פעם שהמרצה שלי להיסטוריה היה מגיע לפרק עגום בתולדות ישראל, הוא היה מספר על הסטודנטית הנחמדה שניגשה אליו לאחר שיעור מדמם במיוחד בהיסטוריה של עם ישראל, ושאלה אותו: לשם מה כל זה, בעצם?
לפי הגישה האנטי-קולוניאלית, העולם מתחלק לשניים: ילידים ואלו שאינם ילידים. אם אתה יליד – הארץ שלך כמו שהגוף שלך שייך לך. אם אינך יליד המקום, אסור לך בתכלית האיסור להקים שם התיישבות משלך
משפחת באואר מפילדלפיה החליטה הקיץ לעשות מעשה ולעלות לישראל. על אף אתגרי ההתאקלמות והמלחמה שעדיין נמשכת הם אומרים: "עצם האפשרות להגיע ולגדל את ילדינו במדינת היהודים – חלום שמתגשם"
